אווה קליימן - זה כבר לא חי

שום דבר, כולל האלבום שמוביל אליו, לא יכול להכין אותך ל זה כבר לא חי, יצירת המופת שמסכמת את אלבום הבכורה של אווה קליימן - בעיניו .

צילום: ראובן חיון

נדרש אומץ וכשרון מיוחד במינו כדי להחזיק שיר של תשע ורבע דקות (!). כזה שמחזיק אותך במפרק של היד בחוזקה ולא משחרר ופורק עליך עוצמות שמצד אחד אתה רוצה לברוח כי זה לא קל אבל מצד שני אתה רוצה להתמודד כי הכאב הזה מהפנט. כל כך הרבה פעמים כבר האזנתי לשיר המיוחד הזה. הפסנתר העדין, גיטרה העדינה פחות ואווה קליימן אחת שמחזיקה בכוח ולא משחררת.

וואו. תשע ורבע דקות זה לא מספיק.

הלוואי שברדיו היו אמיצים כמו אווה והיו משמיעים את הרצועה הזו, הקשה מכולן והיפה מכולן באלבום הזה השכם וערב, כראוי.

האלבום בעיניו, אלבום הופעה חיה שמביא את המוזיקה של אווה בצורה הכי ישירה, כנה ונטולת מסננים.

השירים, שנכתבו מתוך רגעים של התבוננות פנימית, תשוקה, ושברון לב, מקבלים חיים חדשים בהופעה של חשיפה רגשית עוצמתית.

אווה, שכתבה והלחינה את שירי האלבום, מגיעה מתוך עולם של כתיבה עמוקה ואישית. בעבר כעיתונאית שחיפשה אמת במילים, וכיום מוזיקאית שמבקשת לגעת דרך הצלילים, היא מביאה אלבום שמרגיש כמו רגע שנתפס בזמן – כואב, נושם, ומלא רגש.

צילום: ראובן חיון

אווה קליימן היא מוזיקאית יוצרת, שחקנית, דוגמנית ועיתונאית לשעבר, מתגוררת בתל אביב. נולדה באוקראינה ועלתה לישראל בגיל צעיר לתוך סביבה דתית. אחרי מסע חיים מלא ניגודים ומורכבויות, בחרה במוזיקה ככלי לבטא בעוצמה ורגש את מה שלא ניתן לומר במילים.

התמקדתי בשיר אחד שבאמת התעלה מעל כל השאר. באלבום ובכלל מהדברים החדשים ששמעתי לאחרונה. זה לא מוריד משאר האלבום הנהדר הזה. האזינו לכולו.

גולן בן דרור - אל הדרכים מקשיב

אל הדרכים מקשיב, הסינגל השני מתוך אלבום ביכוריו של גולן בן דרור, הוא בלדת בלוז כנענית שכמו נכתבה בצוותא עם רוחם של אריק איינשטיין וג'וני שועלי, במהלך Road Trip חוצה ישראל, עם בוב דילן והאורגן של The Doors בבגאז'. 

פרי עטו של המשורר אילן בלום מתוך ספרו "קץ העבדות" ובהלחנתו של בן דרור, אל הדרכים מקשיב, מתאר עבדות לאהבה שנועדה לאבדון - "כיצד אשקוט בדד אחי, איפה אבוא? בעיניה הגלויות בוסתן נסתר, בין כה וכה, פרח מיותר…", שר בן דרור בנונשלנטיות אוֹלְד-סְקוּלִית, מגובה בחברותא של נגני בלוז. 

בדומה למאבק מתמיד, הסינגל הראשון מאלבומו של בן דרור, הנימה הנוסטלגית של אל הדרכים קשיב, באה לידי ביטוי הן בהפקה הסֶבֶנְטִיזִית של תם מוכיח, והן במלל פיוטי וקוהרנטי המעלה באוב מסורת של שירי אהבה ארץ-ישראליים. 

צילום: גולי כהן

 אל הדרכים מקשיב הוא שיר חד פעמי אך רב שימושי המוותר על טרנדים מוזיקליים ברי חלוף, לטובת המרכיבים הנצחיים של קלאסיקה מודרנית - וייב בלוזי, ניחוח של וויסקי, ולב כואב. השיר מוגש על מצע של קליפ אנימציה בסגנון lo-fi, שעוזר להירגע ולהתמסר למקצב הנצחי של הדרך. 

כל מיני מוזיקה חדשה

מלא מוזיקה חדשה ומעולה ממשיכה לצאת אף על פי ולמרות הכל.

נחמה? הלוואי שיכולתי לומר את זה ולהתכוון לזה.... אין נחמה. לא תהיה.

אבל אם כבר לתת למוח לנסות לחשוב על משהו אחר לרגע, אז זו הדרך.

מתחילים.

גרסת כיסוי מהממת של Shadow Ensemble לשיר המיתולוגי של Beat Bronski מ 1984 - Small Town Boy. ההרכב לוקח את השיר ממחוזות ה-Synthpop הבריטיים אל עבר הסאונד שלהם שיש בו יותר עץ ומתכת, בשילוב עם אלמנטים אלקטרוניים.

השיר הזה של אורית באום קצת מחזיר אותנו לדארק אייטיז. קצת אפל קצת חולמני והרבה יפה. סינגל בכורה מסקרן מאוד. מחכה לעוד מזה. Hardly Remember.

כל אחד והרעל שלו. הרעל של לירון טובול הוא קמפרי תפוזים. תרופה מוכחת לכאבים בעקבות מחלת הפרידה הקשה. שיר חשוף ונוגע ללב שעוסק ברגשות האשמה שמלווים פעמים רבות אנשים לאחר גירושים או פרידה משמעותית. מדובר בסינגל הראשון שלירון מפיקה בעצמה, ומתאפיין בסאונד חם בהשראת האייטיז.

שיר ילדים? אולי לא. אולי רק במסווה. רותם פנקס עם קול ייחודי שהיא יודעת לעלות איתו לגבהים מדהימים. יחד עם שילוב של כינורות מהממים ויש לנו דברים שגורמים לי לבכות.

שחר כהן בשיר חדש שהוא כמו שילוב של רוק ארצישראלי קלאסי עם נגיעות ים תיכוניות עדינות ומדוייקות. זהו שיר הנושא של האלבום השלישי שמשלב בין גיטרות, סינתיסייזרים וכלי מיתר אורינטלים. הזמן והמקום.

שיר אלוני מוציאה שיר שנוצר בהשראת ביקורת טלוויזיה, על קהות החושים הלאומית שלנו. על הפער המזעזע- בין ההתמודדות המתמשכת עם זוועות המלחמה, לבין הצורך שלנו להמשיך ולקיים את התרבות כפי שהיא. כוכבים (הנה הם כבים)