זן ואמנות ניהול הבוקינג - פרק 2

מאת: ליאור אטרי סהר

מאחורי כל הופעה נוצצת עומדת אמת אחת פשוטה – מישהו כנראה לא ישן בלילה. אינסוף מיילים, טלפונים, הודעות וואטסאפ בשעות לא סבירות… ולב אחד שמאמין שזה יקרה. קוראים לי ליאור, אני מוזיקאית וגם מנהלת בוקינג, אני מזמינה אתכם לשמוע סיפורים מהעולם הקסום־מעייף של הבוקינג: איך זה עובד, מה חשוב לדעת, ואיך לגרום לזה לקרות גם אצלך (ועדיין להישאר אדם מתפקד).

פרק 2

לא – זו לא אופציה

"הם לא חוזרים אליי" אמר לי אחד המוזיקאים שעשה אצלי ייעוץ לבוקינג. אז שאלתי אותו מה היה עד עכשיו? הוא סיפר לי שהוא התכתב עם מישהו לסגירת הופעה והוא עדיין לא חזר אליו.

רגע לפני שנדון במקרה הזה, אני רוצה לספר לכם סיפור שחוויתי, רציתי לסגור הופעה ושלחתי למקום מוכר בחיפה מייל, המקום ענה לי אחרי שבוע עם כל הדרישות שלהם כולל תאריכים, באותו היום כבר שלחתי תאריכים אפשריים מבחינתי. ניסיתי להשיג אותם בטלפון ללא הצלחה. אחרי 3 שבועות הם חזרו אליי שהתאריכים כמובן לא רלוונטיים והציגו תאריכים חדשים.

שוב שלחתי את התאריכים הרלוונטיים באותו היום וביקשתי מספר ישיר למישהו, כדי שלא נמשיך עם המשחק הכיפי הזה. הם ענו לי אחר 3 ימים שהתאריכים כבר נתפסו והציעו תאריכים חדשים (זה כבר שיפור 3 ימים לא?), ושוב שלחתי את התאריכים האפשריים ובקשה למספר ישיר, אחרי 3 ימים שלחתי מייל נוסף אליו הם ענו אחרי 4 ימים עם תאריכים וטלפון. נחשו מה? נסגרה הופעה.

כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש שהוא ייחודי, לכל אחד מאיתנו יש מה לומר ולתת לעולם. אבל האמת היא שבעולם של היום אף אחד לא מחכה לנו, אנחנו מוצפים מכל הכיוונים בכל כך הרבה דברים. הדרך היחידה שלנו להצליח להתקדם היא להמשיך לשים אותנו בפרונט ולהתעקש שאנחנו שווים את זה.

אם יש מקום שמדליק אתכם, ששמעתם עליו דברים טובים ובא לכם להופיע בו, אל תוותרו, תשלחו מיילים, תתקשרו, תעלו פוסט בפייסבוק או אפילו תלכו לשם פיזית ותשאלו מי אחראי על סגירת ההופעות כאן. זה עובד גם לכיוון השני. אם יש מקום שפונה אליכם לא יפה, שמוזיקאים מתלוננים שקיבלו יחס לא תקין או לא הוגן - אל תתעקשו להופיע שם, לא משנה כמה הוא מוכר. 

אני משתדלת לשים את ה"לא נעים" בצד כשאני עושה בוקינג, כי לקבל לא או אפילו חוסר מענה, יכול ממש לבאס. אבל אני מזכירה לעצמי בדיוק מה שאני מזכירה לכם כאן – לא – זו לא אופציה. תעריכו את עצמכם מספיק כדי לא לוותר על הדברים שאתם רוצים לעשות. 

ולסיכום משפט לדרך של הסופר פאולו קואלו "הסוד של החיים הוא ליפול שבע פעמים ולקום שמונה". אני מאחלת לכולנו לזכור אותו, להאמין בעצמנו ולא לוותר!

פספסתם את הפרק הראשון? הנה הוא פה.

קצת מהיופי שיצא השבוע

מלאאאאא מוזיקה טובה יוצאת פה כל הזמן שאין אפשרות בכלל לעמוד בקצב.

ובכל זאת, בחרתי חמישה סינגלים חדשים שבצורה זו או אחרת הזיזו אותי. בלי המון מילים ובלי סדר מסויים.

האזנה נעימה ושיהיה סוף שבוע משובח.

האחיות - ארץ מולדת

ארץ מולדת הוא הסינגל הראשון של האחיות, הרכב חדש שמורכב מכמה מהקולות היפים שיש לנו, הלא הן מיקה שדה, זוהר גינזבורג וטולה בן ארי.

הן מספרות: ״ארץ מולדת נכתב מתוך השבר העמוק של המלחמה שאינה נגמרת, מתוך הבנה שהמציאות שלנו השתנתה לתמיד. השיר מבטא געגוע לארץ שהכרנו לפני השביעי באוקטובר , כאשר האדמה תחתנו עדיין מדממת והשסע החברתי בשיאו.״

אירה חודירק - להתגעגע

אירה מספרת: "השיר להתגעגע, נכתב בתקופה שבה החסר היה נוכח במלוא עוצמתו והגעגוע למה שלא יחזור צבע את הלב."

בתקופה של המלחמה, עבדה אירה כמנהלת תחום טיפול בחוות מרפא, מקום טיפולי בנפגעי טראומה מהמלחמה. דרך המפגש עם האנשים שחוו אובדן, נוצרו קשרים עמוקים, ושירים חדשים. הראשון מבניהם הוא 'להתגעגע'. 

קורל אולו (אואולו?) Freckles - Coral Oulu

אני בעד נמשים, ועוד 238, לא פחות. שיר פופי חצוף ואופטימי. מעבר לסיפור פרידה עוקצני, תוכלו לשמוע בשיר כלים שונים שמרכיבים את הביט. למשל הציפורניים שלה או את השרשרת שקיבלה מהאקס נזרק לשולחן.

יוכי בלאק - תנשמת

יוכי עושה חסד למילותיו של מאיר גולדברג. צליל גיטרה לא מלוטש,פסנתר, צ׳לו, פעמונים, תוף רך והקול הרך והכובש של הזמרת המיוחדת הזו שתענוג לצלול לתוכו מספרים את סיפור הנפש שמחפשת את מקומה בעולם.

שחר סגל - !Please

שיר שהוא שילוב של פופ, סול והיפ־הופ מקפיץ, מרקיד, סוחף וכיפי שמדבר על הרגע שבו מפסיקים לנסות לרצות את כולם - ומתחילים לבחור בעצמנו. שיר טוב לרקוד איתו בזמן ש"בוחרים" לעשות ספונג'ה של שישי בצהריים.

איתמר אוחנה - רק תחזור

לא יאומן שהוא רק בן 17!

איתמר אוחנה מוציא סינגל בכורה רגיש ומרגש. רוק עדין ושקט עד שמתפתח, עולה בעוצמה ומסיים בסולו גיטרה כהילכתו ובקריאה כנה "כי אני מפחד!"

את רק תחזור כתב איתמר בעיצומה של המלחמה, כשלא היה נראה שיש אופק לסיום שלה ולהחזרת החטופים. ערב אחד בזמן שניגן על הגיטרה עלה לו רעיון ללחן ותוך כדי שהלחן התחיל לקבל צורה, התחילו לצאת מתוכו מילות השיר.

איתמר מספר: "זה לא קרה ממקום של מחשבה ישירה על מה אני רוצה לכתוב, אלא ממקום אינטואיטיבי שכנראה נבע ממני בעקבות התקופה הקשה שעברנו." השיר מציג נקודת מבט של נער שמרגיש געגוע לחיים שהיו לפני המלחמה ולמישהו שהיה ואין לדעת אם יחזור.

איתמר אוחנה, בן 17, מכפר חרוב שברמת הגולן. הוא מספר: "מוסיקה היא מרכז חיי מאז שאני זוכר את עצמי. מוסיקה, ובפרט הנגינה בגיטרה, הן מקום המפלט שלי ומאפשרות לי להתמודד גם עם רגעים קשים ונקודות משבר. אני מנגן בגיטרה כבר 7 שנים ומתמקצע בנגינת סולואים ו Lead-Guitar. את הסולו בשיר הזה כמו בשאר שירי האלבום אני כתבתי וניגנתי."

את רק תחזור ושאר שירי האלבום איתמר מקליט באולפן של אביו, יגאל אוחנה שנמצא ליד ביתם שבכפר חרוב. "אבי מאוד עוזר לי בעולם המוזיקה, מנחה אותי, נותן לי פידבק, כלים לעבודה ומפיק יחד איתי את השירים. איתמר עובד על שחרור אלבום הבכורה שלו - כיוונים, הצפוי לראות אור בחודשים הקרובים. האלבום עוסק בעיקר בחיפוש המקום שלי בתור ילד ובתור נער. 

איתמר אמנם צעיר אבל כבר מלא בשאיפות והוא לא עוצר בשביל שום דבר בדרכו אל הקריירה המוזיקלית. לאחרונה, יחד עם חברו לספסל הלימודים, אוריה כהן גוזלן, הם עלו להתמודד בכוכב הבא ונתנו ביצוע מעולה לשיר זה מה שנשאר של שלמה ארצי.

"אין לי בכלל ספק שהדרך המוסיקלית היא תכלית חיי." 

תזכרו את השם.