דל קרוזר - מחר נתעורר וכולם ימריאו

זה כנראה אחד האלבומים הכי מעניינים שהגיעו לנו לאוזניים לאחרונה. 

לא יודע אם זה ז'אנר רשמי אבל את מחר נתעורר וכולם ימריאו של דל קרוזר הייתי מגדיר כ Dream Rock - פוסט - דארק - אקספרמנטלי - פרוגרסיבי. משהו כזה.

מעין חלום בלהות מוזיקלי סוריאליסטי - אבל בקטע טוב. לחובבי הז'אנר. קצת כמו אבן בנעל שמצאה את הנקודה המיוחדת הזו שבה היא דווקא עונג ולא מטרד אז אתה דורך עליה דווקא וחזק יותר ואתה מרגיש את זה בשיניים. 

 דל קרוזר הם הרכב חדש המורכב מיובל קראפט, טוקי שטרן, איתי דן כרמלי וגל טמיר, רביעייה כוחנית ומהפנטת ששמה לעצמה למטרה לשמור על בעירת הגחלת של האינדי הישראלי ולאתגר את גבולותיו עם מוזיקה חדשה, שמושפעת משלל מקורות מגוונים. מחר נתעורר וכולם ימריאו הוא אלבום הבכורה שלהם.

הם מספרים: "האלבום הוא אוסף תהיות ומחשבות מנקודת מבטו של אדם צעיר שמתנסה לראשונה במערכות יחסים, שלפעמים גם נידונות לכישלון, והכל על מצע אינדי גיטרות רגיש, גאראז' רוק מחוספס ופרימטיבי וסינתיסייזרים מהעתיד. המוזיקה באלבום נעה בין ז'אנרים מגוונים, מעורבבת ומותכת בין מקורות השפעה שונים בתכלית אחד מהשני. מהפסיכדליה של טיים אימפלה או רוק משולח רסן נוסח טיי סגל וג'יי ריטארד לאלקטרוניקה המופשטת של ביורק וברודקאסט ועד נויז רוק שמהדהד הרכבים ישראלים מחתרתיים כמו סא"ל חרדלי ואד טרנר והדנילוף סנטר. שירים בעלי מבנה לא צפוי לעתים שמדגישים את ההוויה המבלבלת שבלהיות אדם שמתחיל את חייו הבוגרים."

להיות נדוש ולקרוא לזה יצירת מופת? אחרי שהרגשתי את האבן בנעל בשיניים?

משהו אחד בטוח - אני עוד לא סיימתי עם האלבום הזה.

שנה ל 'נוגע בתחתית ונהנה מזה' של מרלוג, רותם עוגייה וגל חריטן

מרלוג, רותם עוגייה וגל חריטן - נוגע בתחתית ונהנה מזה

מאת: נופר נירן

נתחיל בהכרת הנפשות הפועלות כפי שכל אחד מהם מציג את עצמו.

מרלוג

חי איפשהו בין דיסטורשן ואוטוטיון לשירי פולק עם גיטרה לא מכוונת

רותם עוגיה והקוורטאראסטה

הרכב רגאי ביו דינמי 

מוזיקה שבין השמיים לאדמה

מנגנים רגאיי עברי משמח ונעים, מלא באור, שמחה וגרוב של עוגיות

גל חריטן

עושה את הראפ סול העברי

רק ראפר סינגר-סונגרייטר שמנסה להפיץ פה קצת אור

והגענו אל התחתית..."נוגע בתחתית ונהנה מזה" הוא EP שמחבר בין עולמות. היפ-הופ, רגאיי, דיסטורשן ואוטוטיון מתחברים ליצירה משותפת,שלושה שירים שהם חיבור של מרלוג יחד עם גל חריטן ורותם עוגיה, שלושה מוזיקאים מרקעים שונים שנפגשים לחגיגה של גרוב, יצירה וחיבור שבין דיכאון לשמחה.

ובעיניי זה אי.פי שהוא טיפול נפשי בשלושה סשנים.

סשן ראשון- נוגע בתחתית ונהנה מזה, אחלה? - הומור עצמי וחברות

מרלוג, רותם עוגיה וגל חריטן ממציאים מקצב חדש לדיכאון.הם שוחים יחד בעמוקים של הרגש, הופכים את  האבנים בקרקעית ומאירים את החשיכה במעמקים עם הרבה קלילות והומור עצמי."כל מי ששונא אותי מוזמן להלוויה שלי, שלפחות יהיה שמח".עם קצב ששובר את השקט המלנכולי הם שואבים אופטימיות מתחתית הבאר."כשנוגע בתחתית אני זרוע, לא קבורתן לי מים, תן לי קומפוסט ותראה כלום לא גמור"הם נוגעים בתחתית ונהנים מזה לאללה.כי אם כבר לשקוע אז ביחד, בסימביוזה, בתוך קרקע שמופרית בהמון כישרון.עם רצף מילים שנונות במיוחד שמעידות על הרבה ידע ויכולת שימוש בשפה העברית ובשפת הרחוב.

סשן 2 - שבת שלום - כניסה פנימה

עוברים לקבלת שבת. שיר שמכניס לאווירת קדושה ומנוחה. שבטיות וקהילה.עם וייב מדיטטיבי שמכניס הרבה שלווה ונותן יופי של קרקע לקראת הסשן האחרון.יש בו גם קריצה קטנה לשיר של מרלוג "לה לה לה" מאיפי אחר שלו."ביני לאלוהים היו ימים טובים יותרהרבה כבוד לכל מה שסותר".ואני אוהבת שמוזיקאים עושים את הרפרנסים הקטנים האלה לשירים אחרים מהרפטואר שלהם.

סשן 3 - לפעמים צריך לזוז - בגרות והשלמה

"כשאין לאן לפרוק ולרוב גם אין כתף

אם הכל מתפרק רק נשאר לי לחייך"

היא אחת השורות הגאוניות בשיר והיא תפסה אותי כבר בהאזנה הראשונה. 

זה לקחת את המונח "לפרוק כתף" מהעולם הפיזי

ולפרק אותו לשני מונחים מהעולם הרגשי שגם תומכים זה בזה (וגם מדברים על תמיכה).

פירוק מונחים והגדרתם מחדש זה משהו שחוזר לא מעט בשירים של מרלוג ומעיד בעיניי על יכולות ורבליות גבוהות. ואם מדברים על העולם הרגשי - זה שיר שמצליח להזיז משהו בפנים בכל האזנה.

עם המון חמלה, בגרות ויכולת השלמה.

שלושה מוזיקאים שחברו ליצירה אחת כדי להזכיר לנו איך לצלוח את החיים הלא פשוטים שלנו ולצאת מזה בחיים.

אז אם אתם מוכנים לגעת בעומק, בנבכי הנפש, עם הרבה גרוב תצללו לתחתית עם ה ep של מרלוג, רותם וגל.לא תאמינו לאיזה גבהים תגיעו.

בטל קרב - ירדן ארז ופרויקט מלקוש

הבוקר, כמו יותר מדי בקרים ב מי זוכר כבר כמה מהשנים האחרונות, בטל קרב הוא הזעקה הכי רלוונטית שיכולה להיות. ואין מתאים יותר לזעוק את צמד המילים מאשר ירדן ארז.

בטל קרב הוא שיר רוחני שנכתב בלשון תנ''כית אבל שלא יטעו משמיצים, זה לא שיר מסורתי וזה לא ביצוע שמישהו יכול להישאר אדיש אליו. 

ירדן שוזר את קולו השבור בין כלים חיים מסורתיים כמו באנג'ו פרטלס, ריק וכלי הקשה נוספים בביצועם של איתמר גוטמן ואבי אגבבה, או בשמם כמכלול טריו מלקוש. 

זהו שיר טקסי שמוגש על גבי קליפ מחול על רקע נופים מרהיבים של טבע פראי. כל האלמנטים הללו, הויזואליים כמו גם המוזיקלים, נשזרים אחד בשני כמו חבלים שמתלפפים סביב הלב והנפש וברגע הקריאה - בטל קרב!! - מתהדקים לכדי קשר שאוחז מבפנים. 

השיר יוצא תוך כדי הלחימה באיראן ובגבול הצפון ונולד בראשית מלחמת השביעי באוקטובר אבל ירדן אומר ''אין בו התייחסות ישירה לאירוע מסוים. העיסוק הוא בשורש: נפש מסוכסכת, לב מורעל, והנטייה האנושית להשליך את הקרב החוצה במקום לפגוש אותו פנימה. אם האויב מסוכסך בנפשו – בקש עליו רחמים, דמיין לו רפואת נפש''

צילום: רונן גולדמן

אין לי איך לסכם את הסקירה כמו שאין לי איך להפסיק להאזין לזה בלוּפ. ולהצטרף לזעקה -

בטל קרב!

https://www.youtube.com/watch?v=1A92cgekaWE