.AGAT & Glass Sting Quartet - Live (Full Show)

קחו משהו טוב ומהמם כמו רביעיית המיתרים Glass, שימו עליהם מנצחת מהממת נותנת בראש כמו Agat ותקבלו ארבעים וקצת דקות לא פחות מ Epic שהקשבתי להן שוב ושוב ושוב בימים האחרונים.

צילום סמך

המיתרים טוענים אותך באדרנלין ומותחים לך את העצבים. יוצרים ובונים מתח כמו טובי הסאונדטראקס של טובי הסרטים מהז'אנר.

ואז סטירה ועוד סטירה מענגת של אגת מאפסת אותך לקראת סיבוב נוסף. זה עולה ועולה ואז זה יורד לרגע, שניות ספורות להסדרת הנשימה ושוב עולה. אי אפשר להפסיק עם זה.

השילוב של אלמנטים וכלים קלאסיים בסגנונות מודרנים תמיד היה חביב עלי במיוחד. אגת והקוורטט לקחו את זה ל Next Level כמו שמעטים יודעים לעשות ומגישים מוזיקה שיכולה להוציא אדם מכליו בקטע הכי טוב שיכול להיות. סוג של פורקן שאי אפשר לתת לו מקום סתם ככה באמצע הרחוב בלי קונטקסט.

גם כששקט יותר, מרגיש טעון וחזק. הרגע השקט יותר הוא כמו השופט בקרב אגרוף שמפריד רגע בין הכוחות ושולח אותם לפינה לשתות שלוק מים כשכל אחד מהצדדים רק רוצה לחזור לזירה ולסיים את מה שהתחיל שם בנוקאאוט.

ההופעה ננעלת באנרגיות גבוהות עם Wait For Me

אני בטוח מחכה לעוד.

רוית לירון - לב על מגש

אלבום הבכורה של רוית לירון, לב על מגש, יצא לאור אחרי 25 שנה של בישול איטי. של התהוות מתוך החיים שחייתה והחוויות שחוותה מהילדות ועד היום. אלבום מלא באהבה, בתקווה ובסיפור חיים. מלא במילים, בצלילים, בתווים, בשיחות, בחברויות, בדמעות, בחיים שלמים שנרקמו לסיפור מוזיקלי שלם.

האלבום נפתח בקטע אינסטרומנטלי קצר שמרגיש כמו הישענות אחורה לתוך ספה גדולה ונוחה עם כוס תה חם שנפלו לתוכו "בטעות" כמה שלוקים בריאים של רום חום ואז רוית מגישה מגש אחד עם עוגיות חמות מהתנור ועל מגש נוסף, את הסיפור שלה בדרכה. רצועה אחר רצועה של יופי ורגש. תרכיז של חיים שלמים. אתה רוצה שהיא תמשיך לספר אבל מהר מדי היא מסיימת עם המילים "החיים הם רק חלום....." ואז משאירה אותך להמשיך לבד, מבפנים.

רוית "מקדישה את האלבום הזה לילדים שבנו על מנת שנבין שבסופו של דבר נשארת האהבה, שהקושי הוא נקודה קטנה בתוך עולם שלם, איך הכל מכוון ושזור כי ביקשנו לגדול ולהגדיל את הלב שלנו וכמה אהבה ותקווה יש בעולם."

אור בשן - אור לבן

שיר שהתחיל כמטלה בסדנת כתיבה של דן תורן ז"ל

בעוד שהשיר מתאר חוויה אישית של היוצר, אור בשן, אין ספק שמדובר פה בתופעה שהולכת והופכת לנפוצה יותר ויותר בעידן שבו אנחנו מנהלים מערכות יחסות שלמות עם מסכים ומנהלים שיחות עם האצבעות ולא בקטע טוב...

אור מעיד על עצמו שהוא פסימיסט ודכאוניסט והתחושה הזו עוברת יופי במהלך השיר עד סולו הגיטרה לקראת הסוף שהיה קצר מידי לטעמי ותוספת של עוד חצי דקה עד דקה ממנו היה הופך את השיר ממוצלח למוצלח מאוד.

כל הדבר הזה מוגש על מצע של קליפ מלא בג'ינג'יות אז זה כמה נקודות נוספות....