Alterfex - Digress

סינגל חדש ומהמם להרכב Alterfex יצא ממש הרגע ומכה בתחושת וואו של סופת ברקים ספקטרולרית.

מתחיל במלודיית פסנתר עדינה, נכנסת גיטרה שמעבירה צמרמורות קטנות ועדינות ואז השירה של קייטי ארצמן משלימה את התמונה של הקאבר שתפס את התחושות של השיר בצורה כל כך מדוייקת עד שהם כמעט ובלתי נפרדים. את כל השיר מלווים צלילים אלקטרונים מדודים שמחמיאים מבלי להשתלט.

עיצוב: קייטי ארצמן

אחרי שלוש וחצי דקות של בהיה בסופת ברקים ורעמים רחוקה, הסופה כאילו ומגיעה למפתן הדלת. הכל מתגבר ומעלה את האדרנלין בגוף וגורם לכפתור של הווליום לנוע כבדרך קסם לכיוון של הלמעלה. האומץ להוציא שיר של כמעט שש דקות בזמנים של 'אינסטנט סיפוק יצרים' עשה הרבה מעבר ללהצדיק את עצמו, הוא הפך את הסיפוק לגדול יותר מפאת הפורפליי הארוך ומתן המקום לקליימקס שנמשך יותר מסתם רגע קט.

לקינוח, Digress מכבד אותנו ברגע של להסדיר את הנשימה בסופו של השיר. לפני שלוחצים כל הפליי שוב ומתחילים מהתחלה.

הלהקה משתפת: "Digress החל את דרכו לפני 9 שנים ועבר תהליך ארוך של עיבודים והתפתחות מוזיקלית, עד לגרסה הסופית שניתן לשמוע היום ... השיר הזה מסמל עבורנו את תחושת החיפוש, ההליכה לאיבוד והחזרה לנתיב – רגעים שכל אחד מאיתנו חווה. הוא מייצג תהליך אישי ואמנותי שעברנו יחד כהרכב, עם כל העליות והמורדות שבדרך."

סדר יום - סיכום השנה של ליאור בנדרסקי

אמרתי פעם, אמרתי פעמיים - יש עמוד באינסטגרם שכולם חייבים להכיר.

לעמוד קוראים סדר יום ומפעיל אותו בחור בשם ליאור בנדרסקי. כל יום ליאור מפרגן שם לאלבום ישראלי אחר. יש שם אלבומים ישנים וחדשים, כאלה שכולם מכירים וכאלה שכדאי לכן להכיר. מכל הסגנונות. כמה מהאלבומים שאני הכי אוהב בעולם עלו אצלו בסטורי או בפוסט אז היה הכי טבעי וראוי להזמין אותו לסכם את השנה שלו באינדי המקומי, שמקבל אצלו כל כך הרבה מקום בעמוד.

כתב לנו ליאור:

2024, היית שנה לא פשוטה 

2024 לא הייתה שנה קלה. תכלס, אפשר לעצור את ההקדמה פה… הכל מרגיש כבד, מחפשים רגעים להרים את הראש ולנשום. קשה. החלו לצאת אלבומים של שנה אחרי ובמקביל לא מעט יצירה ישראלית חדשה ומאוד מקורית. 

התחלתי את פרויקט סדר יום לפני קרוב ל 1,000 ימים. זה החל כקוריוז, המשיך לתחביב והפך למסע.

השיאים במסע הזה הם גילויים של אלבומים חדשים של אמנים שאני לא מכיר. להקשיב, לגבש דעה, לחקור על מי מדובר ולשתף עם העולם. 

הנה 16 אלבומים שבלטו לי במיוחד השנה. הם מגיעים מכל קצוות הסגנון והמוזיקה הישראלית – מאינדי, פולק ורוק ועד אלקטרוניקה וניסיוניות. 

אזולאי ונמט – שמחים ורעבים (קמע)

אלבום השנה שלי.

כל העיסוק סביב סדר יום וחיפוש אלבומים להמלצה (כי בואו, את האלבומים שאני אוהב בשלוף כבר שיתפתי בתחילת הדרך) הביא אותי לגלות מוזיקאים חדשים שנכנסו לי עמוק לחיים. נדב אזולאי וגיל נמט הם הגילוי המשמעותי ביותר שלי.

האלבום הקודם (תלמד אותי לרקוד, 2018) הפך לאחד האלבומים האהובים עליי בכל הזמנים. לא פחות. והחדש? וואו, איזה אלבום. כמה דמיון, כמה אמת. אשתי אומרת שזה מרגיש שהם לא חייבים לאף אחד כלום – עושים את שלהם, נהנים, מעשנים, הכל זורם. בדיוק ככה מרגיש האלבום החדש.

יש בו שירים שנכנסים לך לחיים כאילו היו שם מאז ומתמיד. "אבן" הוא השיר המושמע ביותר שלי השנה בספוטיפיי (והאלבום יצא רק בספטמבר...).

אין מילים לתאר כמה שאני ממליץ על האלבום הזה ובכלל על הצמד הזה.

יפעת בלסיאנו – מה עושים עם הידיים (נענע דיסק) אהבתי מאוד את האלבום של הזאבות (ארץ שטוחה, 2020), ובלסיאנו, הסולנית של הלהקה, אז כמובן שמיהרתי להקליק על הפליי כשיצא האלבום סולו שלה ממש בשבוע הראשון של השנה. זה אלבום שנכנס לפסקול האישי שלי לאורך השנה: מינימליסטי, מהורהר ואינטימי.

קראתי שהאלבום כולו הוקלט בחדרה במצפה רמון. תוך כדי האזנה, אני מדמיין את החלל שבו נוצר: חדר קטן עם מיטה, שולחן, מחשב, כמה רמקולים, מגבר, גיטרות, ומיקרופון אחד במרכז. הנוף המדברי הצהבהב משתקף באלבום, והאוויר המדברי כמעט מורגש בכל צליל.

בונוס מרגש במיוחד הוא קאבר יפהפה ל-"אתמול" של טובה גרטנר – אחד השירים האהובים עליי מהאייטיז. מאוד מומלץ.

גיאגיא ואיילו – 2 (Bab Records) א י נ ט נ ס י ב י ו ת ו ו א ו.

עדיין לא מצאתי מילים לתאר את הדבר המופרע, המקורי, המרשים והאינטנסיבי הזה. לצערי (הממש רב) עוד לא יצא לי לראות אותם בלייב, אבל האלבום הזה פשוט דורש תנועה. אפילו עכשיו, כשאני עם הלפטופ על הברכיים בספה וכותב את המילים האלה, הגוף שלי מתחיל לזוז בלי שהתכוונתי.זה לא אלבום שאפשר לשמוע בחלקים או ברקע – זו חוויה שלמה. חובה להאזין לו מההתחלה עד הסוף, בלי הפסקות. בלי תירוצים.

עירית רוז שרון – מכשפה (נענע דיסק) מסע עמוק ודרמטי, רוך מול עוצמה, פיות ושדים. קברט מהפנט.שווה מאוד לתת ניסיון.

מוטי רודן – סמבטיון (תת קרקע) אני אוהב לבקש מאנשים המלצות על אלבומים ישראליים, והשנה כמעט כל מי ששמע את הבקשה שלי המליץ על האלבום הזה. זה אלבומו הרביעי של רודן והשני בעברית, והקודם שלו (צליין, 2021) היה בין האלבומים שהכי ליוו אותי באותה שנה.

פולק ישראלי משובח שמרגיש כאילו רודן היה חלק מהנוף המוזיקלי המקומי מאז ומתמיד. אלבום יפהפה, עמוק ומלא חום. מומלץ.

ליסבון – ליסבון (BIPT Records) זה אלבום שחיכיתי לו. את הסינגלים מאוד אהבתי. אפילו קולגות במשרד, בלי להכיר, באו לשאול "מה זה?" (לשם השוואה, את גיאגיא ואיילו לדוגמה הם ביקשו להנמיך כי זה "חופר". אכן חופר, אבל קדיחה ראויה!).

אינדי רענן, עשוי מעולה. אחלה אלבום!

רסקו – דמעות (Batoc Records) תנסו לשמוע ברקע – וזה ייקח את תשומת הלב. תנסו להקשיב בלי הפרעות – וזה ייקח אתכם למסע בדמיון. תנסו להתנתק מהמחשבות – ואז תרגישו שצריך לשמוע את הכל שוב, ומההתחלה.

עמוק, כבד, פסיכדלי ומהורהר, עם סאונד מעולה. אלבום שחייב להיכנס לכם לפלייליסט.

זיזי טריפו – 31 (קמע) ספוטיפיי תמיד יודע מה אני אוהב, במיוחד כשזה משהו לא מוכר עם מספר חד-ספרתי של האזנות חודשיות. ואז הופיע האלבום הזה, שאני עדיין לא באמת יודע מי? מה? מו? אודותיו. גם אם תנסו לחפש בגוגל "זיזי טריפו", תיתקלו בכל דבר אפשרי – החל מווידאו של גבעת חלפון ועד דאנס קלאב באילת.

הקיצר, זה עדן אטד, וגיאגיא מעורב פה, והתוצאה אווירתית, יצירתית, ומהפנטת ועוד כל מיני המילים שמתארות מקוריות. אם אתם יוצאים לנהיגה ארוכה, זה יתאים.

אבנר טואג – תלוי איך מסתכלים על זה (קמע) האלבום הקודם (שנינו ניתנים לאילוף, 2022) היה במילה אחת: מצוין. גם החדש לא מאכזב, עם אותו וייב קצת בלוזי, קצת רוק ישראלי "ישן" (וטוב, כמובן).

זה קסם של אלבום.

נמרי ניר – חזיונות על אסונות באים בחדר ממוזג (קמע) מה זה זה? בהאזנה ראשונה לא הבנתי, וגם בשנייה לא. הייתה לי תחושה מוכרת מהעבר, ואז ירד לי האסימון – ככה הרגשתי כששמעתי את Mr. Bungle בפעם הראשונה.

זה לא אלבום קל לעיכול. הוא אפילו קצת קלסטרופובי. אבל הוא מקורי בטירוף, וכששומעים אותו עם אוזניות בווליום גבוה – החוויה פשוט סוחפת. מומלץ בחום, למי שמוכן לאתגר.

נגה שלו – האלבום האדום, מיומנה של אשה (קמע) מועמד חזק לאלבום השנה שלי. נכנס חזק לורידים האלבום הזה.אישי וחשוף, צורם ובועט. אינדי ישראלי קלאסי (עם הפקה קצת יותר מוקפדת מהצפוי). לעצום עיניים ולהרגיש באמצע הפטיפון שנת 2002 (פלוס מינוס).

רגל סברס – כל העצים ממריאים אל השמש (Claude Sound) עוד הרכב שעושה תחושת מייק פאתון התגנב לאולפן. האלבום הקודם שלהם כבר הגניב אותי, ואז גיליתי שהם מגיעים מנתניה. הולי שיט!

מוזיקה אלטרנטיבית אסלית, כזו שלא מנסה להתחנף או להתייפייף. תנו פליי, תזרמו, ולא להתייאש – זה שווה את זה.

רון גור אריה – גיבור לשעבר (קמע) התנגן אצלי כל כך הרבה פעמים השנה, שהבת שלי כבר מכירה את כל המילים. פאוור פופ נ ה ד ר עם שירים מדבקים – מתכון בטוח לאלבום שחונה חזק בפלייליסט.

אגב, זו גם העטיפה האהובה עליי השנה.

רמי מוסקוביץ – קולנוע אלנבי (קו אדום) 21 מאזינים חודשיים בספוטיפיי. זה חייב להגיע לעוד אנשים ומהר.

אלקטרוניקה חדה, חשמלית שורטת, ושירה שלא מתחנפת. אלטרנטיבה בשיאה!

יוני דויטש – אין לאן ללכת (נענע דיסק) אלבום אישי ושורט. מרגיש לי כמו בקסטר דיורי, גרסת תל אביב.

בן גולן – שלם מתמיד (קמע) ממשיך בקו הפולקי של האלבום הקודם, עם הפקה יפהפייה (רועי חרמון). אין פה משהו יוצא דופן, אבל יש אלבום יפה ונוגה, כזה שמצליח לגרום לך לדמיין נופים.

(אגב, מאוד פופולארי בקרב יושבי המשרד שלי).

איה כורם – לחסד וגאולה (Oats) האלבום שמסכם את תחושת השנה שאחרי. כמה שהוא יפה וכמה שקשה לי לחזור אליו. האזנתי לו מספר פעמים ברציפות ומאז אני דוגם אותו רק מדי פעם – כל מילה פה נוחתת כמו אבן.

זו פסגת היצירה של איה כורם, עם חתיכת הפקה מרגשת ועמוקה של אדם בן אמיתי. אלבום מרהיב, כבד ועוצמתי שכדאי להקשיב לו בזמן הנכון.

אמא'לה - נרדם

זה מיקרי שיוצאים עוד ועוד שירים לאחרונה בסימן הורות? אני לא חושב.

כעם, אנחנו כמהים כבר תקופה ארוכה, שמרגישה כמו חיים שלמים, לדמות הורית שתוביל ותכוון, שתסייע ותעזור, שתציל.

חלקינו היו מסתפקים בלילה אחד של שינה עמוקה, אמיתית, שינה של אדם שמרגיש בטוח לישון בשקט.

בתוך שירי ההורות, מתפתח פה ז'אנר של שירי ערש לילדים גדולים, לילדים עם ילדים.

נרדם של אמא'לה הוא אחד מהם.

הרוגע שמוקרן ממנו, כמו רגע לפני כניסה לחלום, יכול היה להגיע רק מידיה המיומנות של אם יחידנית לתאומים שיודעת את מלאכתה.

קאבר: דנה ברלב

נרדם הוא השיר הראשון שיוצא לאור מתוך הפרויקט אמא׳לה של יעל נטף.

אמא’לה הוא אוסף שירים שנכתב במהלך חופשת הלידה. בין רגעי חסד קטנים, בין המטפלת לבין שהתאומים ישנים וכך נכתבו השירים על רגעי הורות, הקשיים והפלאים שבהם.

יעל מספרת: "נרדם נכתב מתוך רגע קשה של ייאוש, עייפות, רצון להיות אמא טובה וגעגוע של אמא שעד לא מזמן היתה אישה/ ילדה, חופשייה ויכלה לקבוע, מתי לישון ומה לעשות העולה על רוחה. ומוצאת את עצמה כלואה לרגע, מתוך עוד ניסיון מתיש, להרדים את הילד שלה."

יעל נטף היא אמא יחידנית לתאומים, זמרת יוצרת, בוגרת רימון, הופיעה בעבר עם אלבומה הראשון, אחת, ובשנים האחרונות הופיעה עם ארי גורלי בשירי לאונרד כהן ובקיץ מנחה סדנת הלחנת שירים לנערות.ים בבית ספר רימון.

ההרכב אמא׳לה מורכב משלי טל הגיטריסטית, דנה ברלב המתופפת (הגרפיקאית המוכשרת) אודליה טוויג הבסיסטית ויעל נטף עם שירה ואקוסטית. ההרכב החל להופיע לאחרונה וכבר מקבל תגובות מפרגנות מן הקהל. השיר נרדם הופק ע״י עמרי אמדו ומיכאל טל.

ההופעה הקרובה תתקיים ביום חמישי, 2.1.25 בבית היוצר בתל אביב ובו אמא'לה תארח את ארי גורלי.