עידית אשל - בוא אלי - הופעה חיה

המון עוצמה יש בקול של עידית אשל והיא נותנת לה להתפרץ בלייב שהיא שחררה לאחרונה לשיר בוא אלי.

יופי חוצה גבולות וסגנונות. בוא אלי הוא שיר אהבה ותשוקה בניחוח ספרדי ועידית היא תענוג אמיתי לאוזניים. השירה הייחודית של עידית משופעת באלמנטים ים-תיכוניים, פלמנקו ופולק. השיר הוקלט וצולם בהופעה חיה בתיאטרון תמונע ועידית מקדישה אותו לכל אלו שעדיין לא חזרו אלינו.  

צילום: ליאת לרנר

בוא אלי יוצא לרגל מופע חגיגי בפסטיבל תמונע בשם: אני אצ׳ילדי. המופע הוא מסע מוסיקלי בין ישראל, סביליה ובוכרה על גיל, זמן ולידה מחדש.

אצ'ילדי (בבוכרית: פרח נפתח) אוסף לתוכו סיפורים מכושפים על שלושת הנשמות של הסבא רבא של עידית אשל, שחזר לחיים מסף מוות פעמים רבות וקיבל את השם אצ'ילדי שהפך להיות שם המשפחה ומקור להשראה.

הקהל יושב במעגל 360 מעלות מסביב למוזיקאים כמו בהתכנסות מעגל מספרי סיפורים של השראה ואומץ להתמודדות עם אובדן ושינוי. הגבול בין המוזיקה והקהל מתמוסס לחוויה משותפת. 

כל הפרטים והכרטיסים כאן

גיל אלחנטי והלהקה - אין לי לאן ללכת

הרבה רבדים של יופי יש בסינגל החדש של גיל אלחנטי והלהקה - אין לי לאן ללכת.

צריך לתת לזה כמה פעמים, כמו לכל שיר בסופו של דבר, כי הקליפ היפהפה גונב לגיקים חסרי מנוח שכמוני את תשומת הלב מהביקורת החברתית שמרומזת פה בעדינות של מחבט בייסבול לפיקה של הברך, "חשבתי שיש גבול לטמטום".... אין.

בתוך הביקורת והעולם הדיסטופי שמוצג בקליפ, גיל הצליח לשתול שביב של תקווה בצורה של סיפור אהבה קטן ומתוק. אופטימיות זה חשוב.

תקשיבו לשיר, צפו בקליפ, תפנימו, תאהבו אחת את השניה עד בלי די ואז צאו לרחובות בהמוניכם ותקימו רעש גדול כי "רואים את זה בכל מקום למרות התום נדמה שלא הצלחנו למלא ת'רחוב עם כל הטוב אם יש פה רוב אז למה בודדים קובעים שאין שוויון בין ההמון יש תחרות ולנו אין מקום לישון"

אייל עצמון - חשיפה גבוהה

זה חתיכת אלבום בשביל מישהו שהגדיר את עצמו כ"לא גיטריסט אבל מנגן במיתרים, אינני זמר אבל שר לעצמי שירים..."

הפתיע אותי מאוד.

התחיל די רגיל למען האמת אבל התפתח למשהו ממש, אבל ממש מעניין מוזיקלית. ואז גם התחלתי להקשיב יותר לטקסטים והתגלה לי אלבום שאאלץ להקשיב לו עוד כמה וכמה פעמים כדי לספוג הכל אבל לא רציתי לחכות כדי לשתף.

יש פה טקסטים חזקים, ריקוד בין סגנונות ושימוש בכלים מעניינים.

אייל מספר על אלבום ראשון שלא זכה להצלחה מסחרית אבל המוזיקה לא עזבה אותו והוא המשיך ועבד והשקיע משאבים באלבום השני, בו עסקינן. טוב שכך כי זאת חתיכת חווית האזנה.

שימו אוזן. כמה פעמים ולעומק.

שווה.