ジップポップ1985 - キリオン、私の愛

לא לא. זו לא טעות.... עוד בוקר הזוי אבל לא התעוררנו ביפן. ההרכב הזה ישראלי לחלוטין.

עוד לא לגמרי החלטתי מה דעתי על האלבום הזה של ההרכב שבעברית נקרא זיפופ 1985. האלבום נקרא קיריון, אהובתי. אולי נקשיב כולנו יחד וניצור את דעת ההמון.

ספק עתידני ספק נוסטלגי, או אולי בכלל התנגשות של שני המימדים האלה. קצת הרגיש לי כאילו מעלית מטרידה אותי מינית ואני לא בהכרח מתנגד........

זה בטוח צבעוני ובטוח מעניין ובטוח נותן את תחושת השיטוט באיזה קניון הזוי שמוצגת בקליפ המאוד מוצלח פה למטה. אני בטוח אחזור לאלבום הזה עוד כמה וכמה פעמים כדי להבין מה ולמה.

את מי שזה עניין מספיק (ואני התעניינתי מספיק) הנה האלבום המלא:

סינגל ראשון בעברית לטניה וינוקור

הגוף שלי כולו נדרך בציפייה כל פעם לפני לחיצת ה PLAY הראשון בכל דבר שטניה וינוקור מוציאה.

טניה היא ללא ספק הכינור של המדינה.

במהלך 20 שנות קריירה טניה כתבה באנגלית וספרדית, בסגנון ה World Beat , Fusion ומוזיקה אלקטרונית. תן לי עוד יום אחד הוא השיר הראשון אותו כתבה טניה בעברית וכהרגלה, טניה לא מאכזבת.

תענוג לאוזן מהצ'יקי-טום הראשון ולכל האורך. קול עדין, מקצב סוחף וכמובן הכינור.

צילום: עודד לבנט

תן לי עוד יום אחד הוא שיר תחינה לעוד רגע אחד עם אהוב יקר, לעוד שניה אחת לשוב ולהיות יחד.

במהלך השיר צלילי הכינור מתחברים לשירה ולוקחים את ההובלה לכמה רגעים. בנגינתה מביאה טניה את הצבע היהודי בצליל שמאוד ייחודי לה. 

בשיר ניכרות השפעותיה ממוזיקה ים תיכונית, ספרדית וברזילאית, אותם היא מחברת לקו מאוד ישראלי.

טניה וינוקור היא כנרת, זמרת ויוצרת בינלאומית שבימים כתיקונם מייצגת את ישראל על הבמות הגדולות בעולם. בימים אלה, 13 חודשים לאחר פרוץ המלחמה, ממשיכה טניה להתנדב בהופעות למפונים שעדיין נמצאים בבתי המלון ולאוכלוסיות מעוטות יכולת.   

למי שלא הכיר לפני כן, מומלץ ללכת ולחקור את טניה לעומק.

הנה היא בספוטיפיי.

הנה היא ביוטיוב.

והנה תן לי עוד יום אחד

מוזיקה חדשה וטובה

מלא מוזיקה חדשה וטובה יצאה לאוויר העולם לאחרונה. כל כך הרבה שסקירת עומק על כל מי שראוי לכך פשוט בלתי אפשרית כשיש גם עבודה ומחוייבויות וכאלה. אז ריכזתי קבוצה של שירים שכדאי להקשיב להם. לא מסודר לפי שום סדר מסויים.

כל הרעיון הוא לצמצם במילים ולגשת לעניין אז יאללה.

לא מעט שירים נכתבו בשנה האחרונה שמשלבים התייחסות לכאב ולתקווה. אי אפשר שלא להוריד את הכובע בפני מביעי התקווה. בין סלע לקרחון הוא כנראה החביב עלי בינתיים של מור לביא. שימו עין גם הקליפ. יפה שם. 

הילה פאר המהממת הוציאה לייב מתוך הופעה בסופר סאונד, ביצוע שלה לשיר אולי של אביב גפן. 

ואם בקאברים עסקינן, אז וואווווו... ורד מושקובסקי לקחה את שובי לביתך של שם-טוב לוי והפכה אותו לשלה. וואו.

רן סיקרון בשיר בסגנון פופ שנות ה 80 שמדבר על תחושת הפספוס המפונקת סה״כ של דור ה'רוצה עוד'. או שמא דורות. באוזן זה סבבה. עוד.

גם זה סוג של אסקפיזם. אמנם מקור השיר הוא חוויה אישית של הסולן מילדות אבל לכולנו יש את המקום הזה, את ערוץ האסקפיזם האישי שאנחנו מתבוססים בו כשצריך ולכן נורא קל להזדהות. חשש אמיתי - מנגן יפה.

אמנם Tipula זה שם של יתוש.... אבל הג'אז הג'אזי הזה הוא הכל חוץ מזמזום מעצבן באוזן. Sand.

ליאת הבר התביישה במשך שנים לספר על ה OCD שלה. עכשיו היא מספרת לעולם ובצורה הכי טובה שיכולה להיות. No No No.

עלמה קלברמן ואסף מוסקוביץ' משלבים עברית ופורטוגזית ושולחים לנו מוזיקה בסימן לטיני מברזיל הרחוקה. תוך כדי תנועה.