2024 המוזיקלית של רועי ויינברג

כשרועי ויינברג לא כותב על כדורסל הוא כותב על מוזיקה.

רועי הוא אחד מהכותבים החביבים עלי במגזין קולומבוס המעולה גם בגלל הכתיבה וגם בגלל הבחירות על מה לכתוב. רועי כתב יפה מאוד על חלק מהמוזיקה שאני הכי אוהב וגיליתי עוד כמה וכמה דברים בעקבות דברים שהוא כתב.

אז לא היה מנוס מלהזמין אותו לכתוב לנו כמה מילים על 2024 המוזיקלית שלו.

סיכום השנה של רועי ויינברג

"אני חושב ש-2024 הייתה השנה שבה שמעתי הכי מעט מוזיקה. השנה הראשונה אחרי טבח שמחת תורה הייתה גם שנה שבה מספר הדקות שהופיע בסיכום הספוטיפיי שלי היה בירידה, וגם השירים עצמם היו של האמנים שמככבים בטופ חמש שלי בשנה שעברה.

המגמה הזאת לא הייתה קיימת רק אצלי. מוזיקה ישראלית טובה יצאה ויוצאת כל הזמן, אבל בתקופות משבר אנשים נאחזים במוזיקה של פעם. בשירים שהם שמעו בתור ילדים או בתקופות מוצלחות יותר, שירים שקשורים במין חבל בלתי נראה לשמחה של ה"אז" ורחוקים מהאפרפריות של ה"עכשיו". הרגשתי את זה גם על עצמי, גם על האנשים מסביבי וגם ברמה מסוימת בסיקור השוטף בקולומבוס.

אלפיים עשרים וארבע עשויה להיזכר בקטע הזה כמעין שנת מעבר. היו הרבה אמנים ישראלים טובים שהוציאו מוזיקה השנה, כמו אבנר טואג, עלמה גוב ועירית רוז שרון, תגלית השנה בעיניי בתוך האינדי הישראלי.

כל אמן הגיב בדרך שונה למצב, ואני לא חושב שראינו שירים שמתייחסים באופן ישיר למלחמה עצמה ברוב המקרים אלא יותר מסביב, כפי שהורגש למשל ב"אה וואו" של ג'ימבו ג'יי או ב"למה לא עכשיו" של עוזי נבון.

המדינה הייתה ועודנה בטראומה. יש נכון לכתיבת שורות אלה מאה חטופים בשבי העזתי, וזה השפיע גם על האינדי הישראלי. היו אנשים שידעו לעסוק בדיאלוג הפנימי שנוצר בין החושך לאור בצורה טובה, כמו גון בן ארי ("ויהי אור"), החצר האחורית ("זן נכחד" והקאבר ל"האם נדע להיוולד שוב מחדש") ואפילו הצמרת של ההיפ הופ, מי שקפצו מהאינדי למיינסטרים.

תהליך העומק המעניין שקרה כאן היה לקראת סוף השנה. אמנים ותיקים כמו אהוד בנאי ("מתחיל להתעורר") ורמי פורטיס ("הגרסה החדשה"), אנשים שהתחילו בתור גנן ותאורן והפכו ללב הקונצנזוס הישראלי, הצליחו להתחבר למקום הבסיסי ביותר שהוליד את היצירה שלהם בשיריהם הטובים מזה שנים. לאט לאט התחלנו להרגיש גם את החזרה לכיוון המוזיקה המרימה יותר, מ"פסטיבל מסמפלי סמפולים" של עידו מימון ועד "מיץ למקס" המצוין של ג'יגה ג'וס, חגיגות ביטים ומוזיקה שמנסה להיות כמעט אסקפיסטית.

אין תשובה אחת לשאלה "מהי מוזיקה". אולי כי מוזיקה היא בעצם החיים עצמם, וכי המשמעות היא מה שאתם מעניקים לה. זה אולי היה הסיפור של האינדי והמוזיקה הישראלית ב-2024, שנה שהייתה התחלה של תהליך שעוד יתפוצץ ב-2025. השנה הבאה היא מהמבטיחות שמחכות למוזיקה הישראלית."