אייל רון - תפילה | מאת ליאור אטרי סהר

בשמיעה ראשונית קול השופר עצר אותי, דרך אותי.

בטח בתקופה כזו שכל צליל מזכיר אזעקה ותופס אותי חצי קפואה חצי מניעה לפעולה. ואז קולו של אייל רון מצטרף, חצי מנחם, חצי מסביר בשקט פנימי עצוב את התפילה הכי בסיסת שיש לכל אדם – לא להיות לבד, שיראו אותו, שלא יתנו לו לשקוע.

המלודיה והאווירה הכללית מדגישות את הסערה הפנימית, האישית הכמעט רוחנית, מעין מדיטציה פולחנית לעצב, שברגע הראשוני קשה להבין שהצליחה לסחוף אותך, אבל זה קורה לאט לאט, בדיוק כמו הקול אייל בשקט בשקט, בלי דרמות, מכניס אותך לדיאלוג הפנימי שנוצר בין המילים לבין הפסנתר.

אייל רוקם לאורך השיר תפילה יהודית חדשה שמבקשת מקום אישי, אבל גם מקום של יחד, בין קולות השופר והמצילות העדינות צללתי למים העמוקים ולאוויר הקר שהוא מתאר בכאב שקט וחודר.

דבר אחד נשאר לי לא פתור, הסוף, המשפט המוזיקלי והטקסטואלי "זעקה מפלחת את האוויר הקר" לא עובר איזשהו שינוי, חוזר על עצמו שוב ושוב בצורה מדיטטיבית, אבל גם בסוף מדיטציה יש את הקול שקורא לי לחזור, לשחרר ולצאת נקייה יותר, אייל בחר להשאיר אותי רחוקה מהטוניקה, רחוקה מלחזור למציאות, תלויה באוויר, מתוחה, הייתי חיה בשלום יותר אם הוא היה מסיים בזעקה מפלחת את האוויר ומחזיר אותי בביטחה הבייתה.

ב3.12.24, יום שלישי בשעה 20:30, אייל יגיע לפסטיבל ביאליק החוגג 90 שנה, עם 'תפילה' ועוד שירים נוגעים ומרגשים שנכנסו לי ללב, מזמינה אתכם לבוא לחוות את המדיטציה על הבמה, להתרגש ולפרגן ליוצר המיוחד הזה.