אמבר רוטשילד - ONE WE HAVE

צמרמורות...

אין באמת צורך בעוד מילים כדי לתאר את התחושה כשמאזינים לשיר ONE WE HAVE של אמבר רוטשילד.

רק צריך את אותה המילה פעם ואז עוד פעם ועוד.

הפקת פסנתר מינימלית וקול מעט צרוד ומלא כאב ועוצמה כמו שמעטות יודעות להפיק. ואז כשחשבת שצלחת את השיר מבלי לאבד את היציבה, הקול של אמבר פתאום עולה ומתעצם ועדיף שתשבו....

השיר ONE WE HAVE נכתב בלילה ארוך אחד ביולי 2025 בכיכר החטופים, בהשראת סיפורו של אלון אהל, האזרח והפסנתרן המחונן שנחטף ב־7 באוקטובר. הוא נכתב כתפילה לחזרתו של אלון, בתקופת ייאוש בה לא היה אף הסכם שחרור חטופים על הפרק.

"אם המנהיגים בעניבות והמילים הגדולות היו שומעים את אלון מנגן, הם היו מבינים את מי הם רוצים להשאיר מאחור? הם היו מעזים לחשוב על להשאיר אותו מאחור?" תוהה אמבר בקול רם.

צילום: עידן דמארי

אמבר רוטשילד - מורה ביום, מוזיקאית בלילה. כותבת ומלחינה שירים שנולדה בישראל, וגרה על קו תל אביב ניו יורק. כשהיא יורדת מהבמה, יש לה כובע שונה לחלוטין, כמעט הפוך - מורה לאנגלית עסקית בחברות וארגונים. בבוקר בחולצה מכופתרת, בערב על במות בברים מעושנים.

אמבר למדה את אותו התואר בפילוסופיה 5 פעמים, ו 5 פעמים לא סיימה אותו. אז את הקורסים על ניטשה וקאנט היא מביאה עכשיו לתוך היצירה, דרך שאלות קיומיות על חיים ועל משמעות.

החיים בתל אביב, בראשון לציון או במנהטן, עברו דרך מפגשים קשוחים עם הרחוב הגברי, אבל גם דרך הומור וחוויות משוגעות ושריון שהיא למדה לבנות לעצמה. החומרים שלה נעים בין רכות ונשיות לשריטות ופגיעוּת, ועוסקים בגוף, בנשיות, במלחמה להרגיש מוגנת. אמבר למדה מוזיקה במנהטן ובתל אביב והופיעה במשך שנים והיום היא יוצאת, לבסוף, עם הקול ועם החומרים שלה. אמבר באה מעולמות הסול, פופ, והבלוז.