גולדי פוירשטיין - היה לי עולם

המלחמה נגמרה (?)

הלחימה נגמרה (?). לעכשיו. אופטימיות זהירה שאני מרשה לעצמי כי אם גולדי פוירשטיין יכולה לחייך, רובינו יכולים לפחות לשקול את זה. בקול שמוהל בתוכו עדינות ועוצמה, ועם הפקה שכמו קולה של גולדי, היא גם מינימליסטית וגם מרטיטה את הבפנוכו, מגישה לנו גולדי שיר פרידה מסוג קצת אחר. פרידה מעולם שלם, העולם שהיה לה עד בוקר ה 7 באוקטובר.

"עד ה-7 באוקטובר, חייתי באושר עם בן זוגי ושלושה ילדים קטנים", מספקת גולדי פוירשטיין, תושבת נירים, רקע ל-היה לי עולם, הסינגל השני שלה. בשבת ההיא, עם מחבלים בסלון, וקרבות בחוץ, היא ואלדד לא הרפו מידית דלת הממ"ד במשך זמן שהרגיש כמו נצח. "רק אחרי שעות של חרדת מוות שתמיד אזכור, חולצנו לתוך בית שבור, רכבים שרופים, ועולם שלא הכרנו". 

היה לי עולם הוא שיר פרידה מעולם קטן בקצה העולם. או כלשונה של גולדי, "שלולית של מחשבות ותמונות שעולות בי כשאני מתגעגעת לתחושה ההיא שכבר לא תחזור. געגוע לחיים פשוטים בחלקת אלוהים קטנה שהשתנתה לתמיד. ניסיתי להחליט עם עצמי אם עדיף לזכור או לשכוח", היא מספרת. "לשכוח כמה תמימים היינו. לשכוח קולות שאף אחד לא צריך לשמוע עם הילדים שלו בשבת בבוקר". 

בדומה למציאות באותו היום, היה לי עולם מתחיל קליל, נעים, ומתפתח לכדי אפוקליפסה אינסטרומנטלית - "ביטוי מוזיקלי לקריסה של הנחות היסוד שלי לגבי העולם כפי שהכרתי אותו עד אז", מסבירה גולדי. השיר הוקלט בשבוע בו חזרה לנירים עם משפחתה לאחר שנתיים בהן חיו כמפונים. "החזרה הביתה, לבית כל כך שונה מזה שעזבנו, רק הנכיחה עבורי עוד יותר את הכאב שבזיכרון ואת הפחד שבשכחה".

צילום: נעמה כספי

מתישהו בתוך הטירוף הזה, הבינה גולדי שלשיר זה הדבר היחיד שנותן לה חמצן. מפיק מקומי שמע אותה במקרה, "ומפה לשם", היא מפתיעה, "יש לי בערך 30 שירים והתחלתי להופיע". המפגש עם הקהל הבהיר כי סיפורה האישי כאמא, כאישה וכישראלית, אינו רק שלה. שיריה של גולדי, ובפרט היה לי עולם, הוא סיפורו של חבל ארץ שלם. למעשה, הוא סיפור ההתגברות וההתבגרות של כולנו מאז עד ה-7 באוקטובר.