גילעד אוחנה - אבו-חנא

בשנותיי כאדם נשוי למדתי דבר אחד עיקרי - לא משנה הכוונה, לא משנה מה "שידרת", מה שמשנה זה איך זה התקבל בצד השני... לא אפתח פה דיון, על כן, על אפליה ועל קיפוח. ברור שהחוויה הזו נחווית בצורה אינדיבידואלית.

כן בא לי לפרגן למר גילעד אוחנה על סינגל הבכורה שלו - אבו-חנא, קודם כל כי הוא מגניב באוזן.

צילום: אילן בשור

סינגל הביכורים של אוחנה - לוחם קרבי, מוזיקאי, ובוגר ניסן נתיב, הוא יותר מכרטיס ביקור אישי. הוא נוגע בתחושות שגם בלי לגעת בתפוח האדמה החם הזה, אבל גם בלי להתייפייף, נשמעות מוכרות מזווית כזו או אחרת לכל מי שאי פעם הוציא את האף שלו מחוץ לבית. אוחנה חושף צלקות מדממות ואת אלו שעברו בירושה. "...משפחת אוחנה היקרים, רוצים לבשר לכם, אתם לא מתאימים - חברתית…", הוא נועץ בלב המאזין את הסכין שדוקרת אותו עוד מימי ילדותו. (סכין מטאפורית, יא גזענים).

אבו - חנא הוא הסינגל הראשון מאלבום שעתיד לראות אור בשנה הבאה. אוחנה מערבב רוק וראפ, קורץ לבֶּרי ו-Deep Purple, אום כולתום ואריס סאן, ומייצר פורטרט לאומי, מילולי ומוזיקלי, שרק לוחם פוסט-טראומטי, בוגר מלחמת לבנון השנייה, בעל נטיות תיאטרליות, בית בקיבוץ, ואבא מוזיקלי שישב בכלא, מסוגל לרקוח. ב-אבו חנא הוא מניח לנו מול הפנים את משנתו - כי דעות קדומות, גזענות ואפליה, אינם רק איום מבחוץ. הם איום מבית.