דין פרינס גבאי - אינסופיניטי

למרות היכרות קודמת שלי עם חומרים של דין פרינס גבאי, האלבום הזה תפס אותי בהפתעה.

מצד אחד אלבום היפ הופ נותן בראש שבחלקו לפחות החזיר אותי אחורה למקומות שבתור נער צעיר גרמו לי להידלק על הסגנון שמלווה אותי עד היום בהאזנות הקבועות שלי, מצד שני יש פה בחור שהוא גם רגיש וחשוף ופורש את הלב שלו על מגש ומגיש לכם צ'ופסטיקס שתוכלו לתקוע ולחקור מה בדיוק נמצא מולכם תוך כדי שהראש והכתפיים זזים עם הקצב והשפתיים מתכווצות עם תחושת המגניבות וטחינת השיניים מדגישות את שרירי הלסת שמגיעה מתוך הרגשת חוסר הנוחות מהנושאים שקשה יותר להודות בהם שנוגעים לנו.

אינסופיניטי הוא יצירת היפ-הופ אלטרנטיבי נטולת בולשיט של, ועל גבר שבור - פסיכי עם סוואג, ישיר, אמיתי, פגוע ופוגע. פרויקט חריג בסצנת ההיפ־הופ הצברית, לא מדובר בעוד מקבץ סינגלים אלא באלבום קונספט - סיפור מעגלי על התמכרות וגמילה מאהבה רעילה. כמו נכתב בדם, מגולל כל שיר פרק בסיפור חייו של גבאי - Storyteller עם עומק לירי כמיטב המסורת של קנדריק, לו היה מהקרָיות. 

על הסקאלה האנרגטית שבין מלנכוליה למאניית מסיבות אסקפיסטית, גבאי משלב ראפ, טראפ, פאנק, אלקטרוקלאש, סינטיז, וגיטרות. הסינגלים שהוציא באופן עצמאי זכו לאלפי האזנות. כעת הוא מתכנן סיבוב הופעות ושואף להביא את ההיפ־הופ הישראלי לקדמת הבמה הבינלאומית. גבאי תמיד כיוון גבוה. עם אינסופיניטי ולאחר הפדיחות עם ההתאבדות, הוא פוגע ישירות בלב.  

צילום: מאור סטיצ'י

בדומה להתאבדות, הצלחה כמוזיקאי דורשת הן נחישות והן יכולת להתמודד עם כישלון. לאחר שהתנסה בשתיהן, החליט דין פרינס גבאי - יוצר, ראפר ומפיק עצמאי, לדבוק במוזיקה. 

קצת טונה, קצת דרייק, קצת פריפריה ישראלית וקצת אמריקאית, סגנונו של גבאי לא פחות רבגוני משיטות ההתאבדות העומדות לרשותו של הרומנטיקן האובססיבי - או כפי שהוא מבטא זאת ב-"שדים", השיר הפותח מאלבום ביכוריו, אינסופיניטי: "אז מחר נפרד ונחזור, נדבר ונחסום, נחכה לאסון, עד שזה שוב יצטבר, כי רגיל זה רעיל, ורעיל זה מגעיל, והרגל לא הרגל, ביץ׳ הלב שלך אצלי". 

ב אינסופיניטי מזקק גבאי את חייו לכדי סיפורים מוזיקליים חשופים: "השירים לא נולדו באולפן. הם נכתבו כשניסיתי להישאר בחיים", הוא מספר על התמכרות לקשר רעיל עם אותה ביץ' מיתולוגית. "חשבתי שהיא בגדה בי ונשברתי. הגעתי לאשפוז אחרי ניסיון התאבדות. יום אחרי ששוחררתי, התחלתי להקליט. המוזיקה איפשרה לי לשתף חוויות שאי אפשר לבטא במילים. ההישג הגדול שלי הוא שהצלחתי לתרגם טראומה למוזיקה".