הבמה שלך - גידי פרחי

יותר מכל דבר אחר, זו דווקא הנגינה שמאחורי השירים שתפסה אותנו באלבום החדש של גידי פרחי - שירי שדה. לא מפתיע באמת בהתחשב ברקע המוזיקלי המרשים שלו.

פרחי החל את דרכו בלימודי ג'אז באקדמיה למוזיקה בירושלים ובהמשך העמיק במסעות מוזיקליים בין ארצות הברית להודו, שם למד מוזיקה הודית מסורתית. לאורך השנים פעל בעיקר כקונטרבסיסט בהרכבי פולק, ג'אז, בלוגראס ומוזיקה מאולתרת, ובנה לעצמו קול ייחודי המשלב הקשבה עמוקה, פשטות ויכולת מיוחדת לספר סיפור. האלבום נע בין פולק־רוק, בלוז מחוספס, בוסה נובה, ג'אז ובלדות אינטימיות.

ביקשנו מגידי לספר לנו קצת במילותיו על האלבום והדרך אליו.

לצאת מאחורי הקונטרבס: גידי פרחי על הדרך לאלבום סולו ראשון

צילום: אנני לאטונן | עיצוב: נדב ברקוביץ'

הגעתי לברלין לפני בדיוק 20 שנה. עוד לפני כן בירושלים, ובמשך שני העשורים האלה, השפה העיקרית שלי על הבמה הייתה הבס.

ניגנתי קונטרבס ובס חשמלי בהרבה הרכבים - בשנים הראשונות ג'אז, רוק, פולק, קאנטרי, בלו גראס, מוזיקה ערבית, טורקית והודית, ובשנים האחרונות בעיקר מוזיקה מאולתרת. לא משנה מה היה הז'אנר, התפקיד שלי תמיד היה להחזיק את הקרקע, להדביק את הגרוב. התדרים הנמוכים היו בשבילי אז - ועדיין - עולם ומלואו.

בשנים האחרונות התחיל להבשיל בי משהו אחר.

אמנם כבר יצא לי לשיר בפרויקטים משותפים בעבר, אבל הרגשתי בהדרגה צורך לצאת החוצה עם שירים ומילים במסגרת שהיא לגמרי שלי. טיפה בשביל האגו, ובעיקר כי הרגשתי שאני חייב, בשביל עצמי, להביא את הקול שלי בלי להתחבא מאחורי כלי נגינה גדול במיוחד, תפקידי אורח או שותפים ליצירה.

הרגשתי שיש רגשות, חוויות וסיפורים אישיים שדרשו מילים, מילים שנאמרות דרכי. ולמרות שמחצית מחיי חייתי מחוץ לישראל, הם דרשו את שפת האם שלי, עברית. זה לקח לי 50 שנה, אבל בסוף מצאתי את האומץ לגשת למיקרופון ולהוביל את האלבום לבד לגמרי - ככותב, מלחין וזמר.

כך נולד "שירי שדה".

כשהגיע הרגע להקליט את השירים האלה, היה לי ברור שאני לא רוצה אלבום של "הפקת יתר" ושלמות. אני מאמין גדול בלתפוס רגעים חיים. המוזיקה צריכה לנשום, להיות חשופה, ואפילו קצת פגיעה.

הייתה לי הזכות האדירה לעבוד עם נגנים נהדרים שמרגישים בנוח עם יצירה חיה: דניאל פרידמן, נישאד פאנדי, ג'ואל ג'ונס, וסטיב שופילד (רובם חבריי להרכב המוזיקה המאולתרת ״Genes”). הנגנים שמעו את המוזיקה לראשונה רק כשהם נכנסו לאולפן. לא היו לנו חזרות מוקדמות ועבודה מדוקדקת על פרטים. נכנסנו יחד לחדר אחד בברלין, ובילינו חמישה ימים אינטנסיביים בהקלטה חיה - וכך רוב השירים הוקלטו. 

המטרה הייתה לתפוס את הטריות, את הרגש הקמאי, ואת הקסם החד-פעמי של החיבור הראשון בין נגן לבין מלודיה שהוא רק עכשיו הכיר. זה דורש המון אמון, אבל התוצאה היא מוזיקה שמרגישה כמו סיפור, כמו שיחה אמיתית בזמן אמת. ההחלטה לסמוך על התהליך בלי לנסות לשלוט בו נתנה לי חופש ליהנות ממנו.

באלבום משתתפים גם מוזיקאים אורחים נפלאים כמו ג׳וקה פרפיניאן, אינגו גבריאל, וגם - זכות השמורה למי שחי מחוץ לישראל - חסן אבול פאדל (סוריה), מוון יונס (כורדיסטן), סרקן קי (טורקיה) וחאקם וואבי (פלסטין).

"שירי שדה" הוא אלבום של תשעה שירים, שמחברים בין עולמות של פולק, רוק, בלוז, בוסה-נובה ושורשים אוריינטליים. מעבר לז'אנרים, זה אלבום על מחזורי החיים. אלה שירים על גאות ושפל, על שדה ורוח, על התקרבות לזוגיות ולעצמך, ועל הכמיהה התמידית, המובנית. 

צילום: אקיל קודמנצ'יני

למרות שהאלבום נוגע במקומות חשופים ולפעמים מורכבים, אני חושב שבסופו של דבר זה אלבום אופטימי. ממש לא רציתי אלבום שמחליף תהליך ריפוי אישי - זה היה מרגיש לי קצת כמו ניצול של המאזין. האלבום, בעיתוי הנוכחי, בא ממקום בריא, מוקיר תודה, מקבל ומשתף. 

האלבום יצא באופן עצמאי, והדפסתי מהדורת וויניל מוגבלת של 200 עותקים. זה מרגש להחזיק את המוזיקה שלך בידיים. להניח את המחט ולתת לאלבום להתנגן מתחילתו ועד האמצע, ואז לקום מהספה כדי להחליף צד ולשמוע עד הסוף. 

אני מזמין אתכם להקשיב.אני עובד על הופעה או סבב הופעות קצר בישראל. פרטים יגיעו.״שירי שדה״ זמין בכל הפלטפורמות. הוויניל זמין בבאנדקאמפ.