הבמה שלך - דניאל רביצקי - Mifarma

היום עלה לאוויר האלבום החדש של דניאל רביצקי, תחת שם הבמה שהוא גם שם האלבום - Mifarma.

זהו סוג של אלבום בכורה אבל לא לחלוטין. זהו האלבום הראשון שלה באנגלית ותחת שם הבמה החדש.

האלבום הוא מסע אישי וחשוף שמוגש על מצע מוזיקלי שנע בין העדין לעצמתי. כמו שוקולד חלב עם פלפלים חריפים קטנים כאלה שמכים חזק.

קאבר האלבום

הזמנו את דניאל לומר לנו כמה מילים, מה שבא לה, על האלבום או מה מחלקיו.

זה מה ששלחה:

"כשכתבתי את Five Stages of Grief לא חשבתי על אבל במובן הרגיל, זה לא נכתב על מוות של מישהו קרוב, ולא על פרידה מוחשית. השיר הזה מדבר על האבל השקט שאנחנו לא מדברים עליו, אבל כולנו חווים אותו - אבל על עצמנו. אז חלקים בנו שאיבדנו אחרי טראומה, על מי שהיינו פעם, על מי שיכולנו להיות. המודל של חמשת שלבי האבל של הפסיכיאטרית אליזבת קובלר רוס – הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה – תמיד ריתק אותי. אבל השיר הזה לא מתאר את המודל מבחוץ, אלא מבפנים. איך זה להסתובב בעולם כשאת נושאת אבל שאף אחד לא רואה, אבל שאת מרגישה בכל נשימה. והשיר הזה יצא כשסוף סוף הגעתי לשלב האחרון של האבל הפנימי, הקבלה. 

אני קוראת לזה אבל פנימי. זה אבל שאין לו טקסים. אין שבעה, אין פרחים, אין מחוות ציבוריות. זה אבל שקט שאת מתמודדת איתו מול המראה, מול הלילה, מול השתיקות שמכבידות יותר מכל מילה.

בכתיבה חזרתי שוב ושוב לשאלה: על מה אני מתאבלת? לא על מישהו אחר, אלא על עצמי. על הילדה שהייתי. על תחושת הביטחון שנלקחה ממני. על הקול שלי, שנאלצתי לבנות מחדש מתוך ההריסות. או כמו שאני אומרת בשיר ״אני מתאבלת על מי שהייתי לפני שהוא נגע בי. 

מצאתי שפה מוסיקלית עם שארה נובה (My Brightest Diamond) שהלחינה את המילים שלי, שמצליחה להחזיק את השבר וגם להעניק לו כנפיים. ההפקה של קרמן ריזו מוסיפה אווירה מיוחדת לשיר, והתופים של ארל הארווין (המתופף של סיל, tindersticks ודמיאן רייס) יוצרים פעימות כמו דופק איטי, כבד ועקשן. 

השיר הזה הוא לא רק שיר אישי, אלא הוא טקסט גם פילוסופי על מה זה אומר להתאבל על עצמנו. והוא גם הזמנה: לזהות את האבל הפרטי שכל אחד נושא בתוכו, ולהזמין את כולם לדבר עליו, כי אני כן מאמינה שכולנו חווים אותו או חווינו אותו באיזשהו שלב בחיינו. ואני טוענת שכמו באבל כלפי אובדן של מישהו חיצוני, גם באבל פנימי אנחנו עוברים את אותם חמישה שלבים

השיר הזה, The five Stages of Grief הוא חלק מאלבום הבכורה שלי באנגלית, שנקרא מיפארמה.

זה אלבום שנולד מתוך שנים של כתיבה, התמודדות ושאלות קיומיות. הוא משלב את העולמות שבהם אני חיה – פילוסופיה, סוציולוגיה, שירה ומוזיקה – לכדי יצירה אחת שמחפשת משמעות מתוך כאב.

צילום: מתוך הפייסבוק

הסינגל הראשון שהוצאתי, I Left the Room Without My Hair, היה שיר על אובדן השיער, המאפיין שלנו, ההגנה שלו, אחרי טראומה, במקרה הזה, אחרי תקיפה מינית. השיער שלי, האדום, הוא סימן ההיכר שלי. לפעמים אני חושבת שאף אחד לא היה מזהה אותי אם היה לי צבע שיער אחר. פתאום יש אירועים מסוימים, במקרה שלי תקיפה מינית, שגורמים לנו לאבד את ההגנה הזאת, את סימן ההיכר שלנו, את המהות שלנו. 

השיר השני שהוצאתי, Somnambulist, מדבר על גם על רגעים שמעט מאד אנשים מדברים עליהם - על הרגעים האלה שאחרי טראומה. על תחושה שחיים בין חלום למציאות, שלא יודעים מה אמיתי ומה לא, שהגוף שלנו כבר לא מרגיש כמו הבית שלנו. ואז הסינגל השלישי, שידברתי עליו בהתחלה. 

האלבום הזה הוא מסע מאד חשוף, שברירי ואישי בתוך החוויה האישית שלי, אבל גם האנושית בכללי. למרות שהוא נכתב מתוך החוויות שלי, אני מאמינה שכל מי שיאזין ימצא את עצמו בתוכו. כי כולנו מתמודדים עם אבל פנימי, עם חלומות שנשברו, עם גרסאות ישנות של עצמנו שלא יחזרו.

האלבום יצא לעולם. בשבילי זה רגע של שחרור, של התחלה חדשה, של קבלה.הוא לא רק אלבום בכורה באנגלית – הוא תיעוד של מסע הישרדות, של יצירה מתוך שתיקה, ושל חיפוש אחר חיים, ריפוי, והשלמה, באמצעות המוסיקה."

שבו קצת עם האלבום הזה. שווה.