הבמה שלך | לירז גרין - אנטי אייג'ינג

אמרתי זה פעם ואומר את זה שוב - את השירים ב EP החדש של לירז גרין - אנטי אייג'ינג, מאפיינת הניגודיות בין כמה שהם נעימים לאוזן לבין כמה שהם לא אמורים להיות. הצלילים, המנגינות, הזרימה והקול של לירז מספקים סוג של תחושת ציפה נעימה אבל אז אתה מקשיב לעומק לטקסטים ואתה מתחיל לנוע בחוסר נוחות. זהו EP שהוא מסר, מסר חשוב, מסר שיש לצעוק אותו. אבל יותר נעים להאזין לו בדרך שבה מגישה אותו לירז.

לכבוד צאת ה EP ולקראת הופעת ההשקה, ביקשנו מלירז לשפוך את אשר על ליבה. שפכה.

---

איך אפשר למחוק את השנים?

בתעשייה שמקדשת עור מתוח וטרנדים, האם יש מקום ל late bloomers שהזמן היחיד שלהם – הוא עכשיו?

לירז גרין בטור אישי לכבוד יציאת ה-EP "אנטי-אייג'ינג"

אני לא זוכרת את הרגע המדויק בו הבנתי שאני כבר לא הכי צעירה בחדר, אבל אני זוכרת את התחושה.

בתור מי שרוב חייה הבוגרים, מרגישה כמו ילדה קטנה שנקלעה לסיטואציה, פתאום זה הכה בי – השעון מתקתק.

עד אז, את רוב הדברים בחיי עשיתי לפי הספר: ילדה טובה, מרצה, תלמידה מצטיינת, פעילה בצופים, חיילת ממושמעת, סטודנטית משקיענית, עובדת חרוצה, בת זוג טובה, אמא מסורה לשלוש בנות, בעלת עסק מצליחה.

היום אני מבינה: בכל הטייטלים האלו – אף פעם לא הרגשתי באמת שייכת. כלפי חוץ, הכל קרה, אבל בפנים, נפש האמן שקברתי בילדות, דיממה וזעקה: "תני לי לצאת! עד מתי תקשיבי לקול של המורה למוזיקה שלא קיבלה אותך למקהלה בכיתה ד'? מתי תביני שלא כולם מסתובבים בעולם עם לחנים ומילים מגיל 4 ושזו מתנה שאת לא יכולה לשמור רק לעצמך? מתי תרשי לעצמך כבר לא להיות כמו כולם?!".

ניסיתי להקשיב לה, לנפש הזו, אבל בכל פעם היו לי תירוצים אחרים: הבית, הילדות, העבודה, הפרנסה, החור בהשכלה המוזיקלית, וכל אלו, כמובן כיסו על פחד מדחייה, מכישלון, מבינוניות או חלילה - מהצלחה.

נחזור לתחושה ההיא, ברגע ההוא החמקמק – השעון מתקתק ואני מבינה – אין שום רגע – מלבד כעת. וברגע ההוא החלטתי שאני משתיקה את הקול ההוא ומגבירה את הווליום. מלאת תשוקה ורעב הסתערתי על התובנה הישנה-חדשה הזו. הדפתי כל מחשבה מדכאת והסתערתי על היצירה כמו שלא העזתי מעולם: למדתי, כתבתי, הלחנתי, הקלטתי, הופעתי – וכל הזמן רציתי קצת יותר.אבל אז, בין חיבוקים לפרגונים, הגיעו גם הפידבקים האחרים – אלו שמזכירים לך בעדינות (או לא) ש"זמנך עבר", שמוזיקה היא משחק של גיל מסוים, של "מה פתאום נזכרת עכשיו?", שהעולם הזה שייך לצעירים.

"אמרו לי לא לכתוב שירים על גיל, גם על זקנה לא,

זה לא קליט, זה לא בביט, זה סתם שיר נחמה

היום הכל זה טיקטוק, את לא שם, אז הלו הלו

תרדי מהעצים ותחייכי קצת, נשמה"

בכנות, אני לא יודעת עד היום לדייק כמה מהפידבקים הללו היו חיצוניים וכמה מהם היו שוב קולות פנימיים שניסו לשתק אותי. אני רק יודעת בוודאות שהפעם לא נתתי לקולות האלו את המקום שהם תפסו כל חיי.

אחרי כמה סינגלים שהתגבשו למיני אלבום ראשון והמון פילטרים באינסטגרם, הבנתי שאני שוב חוזרת לדפוס המרצה מהילדות, זה שכבר לא שירת אותי יותר. הבנתי שיש לי מה להגיד לכל הקולות האלו, החיצוניים והפנימיים.

צילום: ליה יפה

ואז הגיעה לאורה. לאורה ריבלין.

אני זוכרת שראיתי אותה בערב אחד, בבר אפלולי קטן. כשמאחוריה קריירה ענפה על הבמות הכי גדולות, כולל תפקיד בלתי נשכח בסדרה שהגיעה אפילו לנטפליקס ("שישה אפסים"), והנה היא שרה מול בקושי חמישים איש, נרגשת כמו ילדה קטנה, מרגשת בכל מילה שהיא כמו חץ בלב. ישבתי פחות מחצי מטר מהבמה וראיתי לה הכל – את הדרך, את הפחדים, את הקמטים, את העומק, את ההתבוננות, את ניסיון החיים.הצפייה בבחירות האמנותיות האמיצות שלה נתנה לי אישור פנימי: שאפשר להיות נוכחת, רגישה, סקרנית ומלאת תשוקה – בכל גיל.

גיליתי שאני לא היחידה. פגשתי עוד מוזיקאים ומוזיקאיות שפרחו מאוחר – לא כי הם איטיים, אלא כי החיים לקחו אותם קודם למקומות אחרים. אנשים עם קמטים של סיפור, עם קול שכבר עבר כמה סערות, עם שירים שאפשר להריח את האמת שלהם.

וכך נולד "אנטי אייג'ינג". שיר הנושא מתוך ה-EP החדש, עם חמישה שירים שמכבדים זמן, דרך ומסע. לאורה ריבלין האדיבה הסכימה להיות חלק מהשיר אולי הכי חשוף שלי. הקול שלה, בכמה משפטי חכמה בספוקן וורד, הפך את "אנטי אייג'ינג" למעין שיחה בין שתי נשים יוצרות משני דורות, שאומרות לעולם: אנחנו כאן, ואנחנו בוערות.

ואת המעבר מילדה מרצה לאישה רוצה תראו בקליפ לשיר, בו החלטתי לחגוג את הגיל מבלי להתנצל. לחגוג את הקמטים, את הקפלים, את החריצים, את השריטות. לחגוג נשיות, בשלות, בגרות נפשית ופיזית. לזכור את הילדה ולכבד את האישה. לחבק את הפחד מזקנה, לצד קבלה של השינוי.

אז האם יש מקום ללייט בלומרז במוזיקה?אני מאמינה שכן – ולא מתוך חסד, אלא מתוך הכרח.

יש שירים שלא נולדים לפני שחיים, לפני שנשברים, לפני שמבינים שאין זמן מושלם – יש רק עכשיו.

מופע ההשקה למיני-אלבום "אנטי-אייג'ינג" – לירז גרין, הלהקה ואורחים - יתקיים ב־29.8.25 בבר גיורא הופעות חיות, לונדון מיניסטור, ת"א. פתיחת דלתות 13:15, הופעה 14:00 - כרטיסים כאן