הבמה שלך - שיר שני על Scarlet Thread

שיר שני הוציאה לא מאוד מזמן את אלבום הבכורה שלה - Scarlet Thread. אלבום שמתאפיין בגרוב אינטליגנטי, בהחלט מזיז, לאו דווקא מרקיד, בחלקו אוחז, בקטע של ''מה לעזאזל קורה לי באוזן עכשיו?"... בקטע טוב. תחושה שבולטת בנוכחותה לאורך הרצועה Al Baladia מתוך האלבום.

האלבום הופק ע״י נוה אשכנזי, ובליוויו האמנותי של רועי אביטל (Garden City Movement), איתם שיר הצליחה לדייק הפקה מוקפדת המשלבת סאבים לחזה, אקוסטיקה חמה וגרוב הדוק. תוך ירידה לרזולוציות הכי קטנות במטרה שהמאזין ירגיש שהיה להם אכפת, הם יצרו מוזיקה שהיא הרבה שכל, אבל גם תחת ולב; יצירה שיודעת לתת בעיטה לפנים וגם לגעת בנימי הרגש, ומגובה בנגינתם של כמה מהמוזיקאים המובילים בישראל, בהם רועי חרמון (אביתר בנאי, תומר ישעיהו) ואליסף בשארי (רבע לאפריקה).

ביקשנו משני שתכתוב לנו כמה מילים על הדרך שלה לאלבום המיוחד הזה.

היא מספרת:

"להיות מוסיקאית זה מסע של חיים.

הדרך אל גיבוש זהות מלווה בשאלות נוקבות, קשות וגם מדהימות של מי אני. כל אדם בעולם חשוב שישאל את עצמו מי הוא, אבל כשיש עניין שגם אנשים אחרים יבינו מי את, עוד אפילו חשוב יותר לדייק את הסוגיה הזו. ומה בכלל העניין לעשות את זה? לדייק לי ולאחרים מי אני? למי אכפת מי אני? אז ביצירה, בעיניי הנחת היסוד החשובה ביותר היא שבסוף, בקצה, כולנו מתמודדים עם אותם הדברים.

כמובן שנסיבות החיים של כל אדם שונות, כמובן שהעולם הרגשי של כל אדם שונה, אבל הנחת היסוד שלי כמי שרואה באמנות את הדרך החשובה ביותר לביסוס התרבות האנושית, היא ההבנה שאם אצליח לזקק אמירה אותנטית באמת מתוכי, זה יגע בעוד מישהו, אפילו רק אחד, וזה אדיר.

האלבום הזה הוא פרי יצירה של 4 שנים. 4 שנים של להיות סטודנטית באקדמיה למוסיקה, ובמקביל לגור בהודו שנה, ואז השביעי באוקטובר, ואז עוד פעם איראנים, ועוד פעם איראנים. ועוד פעם איראנים...

ומה המקום של מוזיקה, ומה המקום של יצירה, של ריקוד של טוב? 4 שנים של פרידות מאבי ומסבתי, שהיו חלק מאסיבי מעולמי. שני אנשים שכל הזהות האישית והמוזיקלית שלי יושבת על החינוך שלהם. מלד זפלין באוטו בפול ווליות, ארת'ה פרנקלין, סטיבי וונדר, ועד אאידה ופליאצ'י בבית האופרה, קונצרטים, הצגות, אוכל, סטייל, שכל כך אפיינו את דמותה של סבתי."