top of page
InD logo.png

לולה קידר ואוהד בראון חושפים כל מה שחדש וטוב בסצנת האינדי המקומית

חיפוש
  • תמונת הסופר/ת: Ohad Braun
    Ohad Braun
  • לפני 19 שעות
  • זמן קריאה 2 דקות

מי שחשב שהקיץ יביא איתו רק להיטי קיץ קצביים לרקוד ולפזז להם לצד הבריכה, מתחת לשמשיה עם קנקן מוחיטו (כן כן. קנקן. אנחנו לא פראיירים) וקרם הגנה - שיחשוב שוב.

מבלי לוותר על קנקנים למינהם, ריכזנו לכם שבעה סינגלים ואלבום אחד ששום קרם לא יגן עליכם מהם. לגמרי לא פסטיבל שירי דיכאון מסורתי אבל תתעמקו קצת ותראו שכל היופי הזה בא בעיקר לעזור לנו לספוג את הכאב שבמילים והמשמעויות. אל דאגה - בסוף שמנו גם במה להתנחם.




בלדת פופ-רוק עם נגיעות אלקטרוניות. אין עוד יום - הסינגל החדש של יתיב רייס הוא שיר נחמה לאישה ולאומה. הוא נכתב בהשראתה של אישה צעירה ששרדה את מסיבת הנובה ומתמודדת עם תהליך השיקום והחזרה האיטית לחיים.



בין מלחמה, אובדן וחלום מוזיקלי אסף אלבס משחרר את אני אשיר - בלדת פסנתר מרגשת בקצב רוק סוחף ועכשווי, עם מילים מצמררות שיניעו לא מעט מחברי קהילת המוזיקאים העצמאיים בחוסר נוחות בכסא, מכובד משקל ההזדהות.



לאן לחזור של טייטו אלבה הוא שיר פרידה לא שגרתי. לא עוד סיפור אהבה שחמץ, אלא פרידה מאדם שהחליט לשאת לבדו את משקל חייו ולא נותר אלא להתבונן בו צועד את האופק. כמה כואב - ככה יפה. 



יופי נוסף שבא לבטא כאב של פרידה, הפעם של אדם אהוב שנפרד מהעולם. תומר ביתן משלב בין הכאב לצלילים וקצב שמכה כמו כעס על הפרידה שנכפתה. ללכת



גם איתי יצחקי נפרד. פרידה מהסוג החדש, חדיש ומחודש שלפני שנשים לב תהפוך לשגרתית בנוף הפרידות הבינלאומי. כן כן, ניחשתם. איתי נפרד מבובת AI..... 



פרידות הן כנראה הטרנד השבועי. ועדיין יש מגוון רחב לעסוק בו. כמו סיפור סתמי של אייל נגר שמדבר על רומן שנגמר עם גבר שבחר לחזור לסטרייטיות ובת הזוג הנילווית. 



קצת משהו אחר. ליאב ביליה בחר מיקום מושלם לצילום הקליפ לשיר החדש שלו - מקום טוב. השיר, כמו הטבע הצנוע ביום יפה שמוצג בקליפ, שקט נינוח ונעים. טוב. 



ואם כבר מקום טוב - אז האלבום החדש של שחף בנטור הוא מקום מעולה לצלול אליו. כמו אותו כחול אינסופי שברקע תמונת הקאבר - האלבום כולו מרגיש כמו ציפה בין צלילים חלומיים לקול המיוחד של שחף שעושה נעים במאחורה התחתון של המוח והצוואר. לא להאזנה כבדרך אגב. אלה הן כמעט עשרים דקות של התמסרות. קחו לכםן אותן.



 
 
 

לפני כחודשיים הנחית עלינו ירון רביד את תריסר, שנתיים - אלבום בהפקת גיל סמנטה, חריג עוד לפני שלחצתם על כפתור על כפתור הפליי כי 16 הדקות פחות ההאפצ'י מורכבות מלא פחות מ 12 רצועות מוזיקליות. צריך אומץ מיוחד בשביל לעשות דבר כזה.


לקראת ההופעה שבוע הבא בבית היוצר, ביקשנו מנעם ניישול לכתוב לנו, כמו שרק הוא יודע, על האלבום הזה.


ירון רביד | צילום מסך מתוך הקליפ לשיר 'פרדס חנה'
ירון רביד | צילום מסך מתוך הקליפ לשיר 'פרדס חנה'

נעם כותב.

מה שבלט לי באוזניים הוא הניגוד, מצד אחד הצחוק המתגלגל, המפוכח, הציני, האוהב במילים של ירון.

מצד שני – החרדה הנגלית לעין, וזה שהוא איננו מסתיר אותה מן המאזין. עולם אישי ופנימי (או כמו שהוא עצמו ניסח במשפט שמופיע מול העיניים בספוטיפיי: "עולם עשיר, ברבע שעה") 

עולם כזה, ששייך גם לך, ששוטטת בו או שעודך משוטט. ומציאות בלתי – נתפשת! 



"בדיוק אני קקי"


אני מאזין שוב ושוב ושוב ועדיין לא יודע איך ירון עושה את זה? או כפי שהוא עצמו שואל בשיר הראשון: " מה תרחיש הייחוס"? 

עוד עניין שמשך מאוד את תשומת אוזניי כאן הוא: המסגרת המוסיקלית "הרגילה". באלבומים שמתארים מצב כאוטי השימוש בסאונד מוקצן וחריף, פה – כביכול יש "מסגרת צלילית" רגילה, לא חורכת דציבלים. ויש בזה משהו שמיטיב לדייק את הסיטואציה עוד יותר.. כאילו שואל בסאב טקסט – התרגלנו? התרגלנו..

וירון, כמו משורר מיומן משאיר מקום להדהוד המילים.



מציאות כזו אולי קשה מאוד לשנות בעזרת מיני אלבום, אולי רק לשקף אותה. – לאט לאט, ובחיוך.

לסיכום – האלבום הזה משקף שינוי שחייב להתחולל בכתיבת אקטואלית בעיני – קודם כל מה שקורה בבית, וכפועל יוצא מזה אל החוץ, ולא להיפך.

לא "לאומיות", לא קולקטיב, 

אלא – אהבה יוקדת למקום שמתיש, שמאכזב, שמעצבן, ועדיין חזק מכל אנרגיה רעה..

"אין כאן שום סיבה לשמוח ולא רואים כבר את הסוף". – נכון, המשפט הזה נכון לכל נקודה, בזמן ובחיים. ואפשר גם לקחת את האלבום הזה כמוסר השכל על משברים שעוד יבואו, ועל פתרונם.



נעם ניישול משמח לנו את הפיד במילים מפרגנות למוזיקאיות ומוזיקאים מסצנת האינדי המקומית כבר מלא שנים. הטעם שלו רחב ומגוון והוא חשף את כותב שורות אלה לכמה אלבומים מדהימים לאורך השנים. חוץ מהבלוג שלו, בנועם - בלוג מוסיקה ששורטת, נעם גם מארח בביתו שלל אמנים לטובת הפודקאסט - און דה רקורד.

 
 
 
  • תמונת הסופר/ת: Ohad Braun
    Ohad Braun
  • לפני 7 ימים
  • זמן קריאה 2 דקות

כמדי פעם ריכזנו לכם כמה גופי מוזיקה ששווה וכדאי לשים להם אוזן כי נעים ונחמד ונוגע. שישה סינגלים ושני אלבומים ששיקחו אתכן ואתכם לכל מיני כיוונים. בלי יותר מדי מילים נוספות - מה שחשוב נמצא בדיוק פה למטה.




אידיסיס - ברלין

איזו טינופת משובחת היא זו. כנראה החביב עלינו של טל אידיסיס שלוקחת אותנו לברלין ההיא שלא קשורה למחירי המילקי. שיר פאבים סקסי וחצפצף, מקושט בקליפ תיאטרו-קברטי משהו. אוי ברלין ברלין, נראה לי תפסנו קצת ראש.



איתי דדון - לא לפחד

השיר נפתח כדלת לאגן הים התיכון ותוך מספר רגעים קצב פופי משנה את התנועה של הגוף ומוסיף לה תנועה כמעט ובלתי נשלטת בצוואר המאזין, כאילו לומר 'אם אני לא יכול…, אז תרקדו אתם'. פופ-רוק-ים תיכוני, את השיר כתב איתי מתוך התמודדות עם המלחמה שהיא חיי היומיומיים שלו מאז הניתוח שהותיר אותו נכה.



שרון מאור - נוסע בתוכך

המנון רוק נוסף מבית היוצר של מאור. מחוספס וחשוף על הקונפליקט הנצחי שבין מחויבות לחופש, ובין היציבות של הבית לשיגעון של היצירה. רצועת רוק בועטת, שמביאה אל קדמת הבמה את נפשו המורכבת של אמן המנסה לתמרן בין שני קטבים -  הקמת משפחה ובניית בית יציב מחד, לבין הבעירה הפנימית הבלתי פוסקת לחופש, להרפתקה וליצירה חסרת מעצורים.



רוית לירון - לא לברוח מכאב

שיר של נחמה, אמפתיה ותקווה, לא שיר שמנסה לפתור את הכאב או לבטל אותו, אלא כזה שמכיר בו ונותן לו מקום. מתוך ההבנה שלעתים דווקא המקומות הכואבים ביותר הם אלה שמבקשים את תשומת ליבנו, ומזמינים אותנו לצמיחה, שינוי והתפתחות. כמו יד שמונחת בעדינות על הכתף, ומזכירה שגם בתוך החושך אפשר למצוא משמעות, כוח ואור.



איילת בוקר - הטוב יגיע

שיר השראה מלא עומק רגשי ותודעתי, Adult Contemporary ארצישראלי, רדיופוני, קליט וסוחף, מלודי ונכנס ללב בקלות. משהו בין רייכל לפלס, הקול הייחודי של בוקר, סינגר סונגרייטרית, מביא חום נשי בוגר המשתלב בלחן העשיר בנגיעות אתניות ואקוסטיות. שיר שהוא מסר, אז תקשיבו.



שקד אלון - קולי

קולי, בסגנון פולק כנעני רוחני, משלב השפעות בולטות מהמזרח הקרוב והרחוק. הכלים האקזוטים כמו הלירה והדילרובה ההודית נותנים לשיר ניחוח של כור היתוך בו מתערבבות תרבויות שונות תחת מעטפת השירה.  

קולי הוא שיר של געגוע לאהבה ישנה, כזו שקיימת בלב גם אחרי שנים.



יונתן קונדה - הַשְׁגָּחָה פְּרָאִית

קונדה, מחלוצי הספוקן-וורד בארץ וממייסדי להקת הראפ סיסטם עאלי. משורר, ראפר, שחקן, מוסיקאי מחנך ואבא, משחרר אלבום בכורה של ספוקן-וורד ראפ וגרוב שנוגע בעומק הכאב וגם התקווה של הבחירה לחיות כאן. האלבום השגחה פראית הוא אסופת רשמים, סיפורים, ותפילות מתוך המסע הפרוע, העמוק והמתמשך הזה אל הסיפור, המקום והשפה שלנו כאן.



בא לכם רק שיר אחד? מִשְׁאָלָה ما شاء الله



עמליה סמול - Something New

אלבום בכורה דרים-פופי מתוק וכובש. עמליה גדלה בין ארצות הברית לישראל, וההתנדנדות הזו בין שתי המדינות מורגשת לאורך כל האלבום. עמליה נוגעת בשאלות על אהבה אכזבה, זהות וגעגוע. הוא מכיל בתוכו תקופות רבות בחיים- אובדן של אביה, התבגרות, וצמיחה.



רוצים להתחיל מטעימה? Tides אחר כך תרצו עוד.



 
 
 
side banner2.png
side banner.png
bottom of page