top of page
InD logo.png

לולה קידר ואוהד בראון חושפים כל מה שחדש וטוב בסצנת האינדי המקומית

חיפוש
  • תמונת הסופר/ת: Ohad Braun
    Ohad Braun
  • לפני יום אחד (1)
  • זמן קריאה 1 דקות

איזה שילוב!! ההרכב המכשף FX בשיתוף פעולה עם רוני דוט, הנציגה שלנו בהולנד, בשיר דארק-דרים-פופ-רוק אלקטרוני ,אפלולי ומכשף ויפה ויפה (כפילות מכוונת). צריך עוד מזה. On Fire



אחרי שנים בהן לא הוציא מוזיקה חדשה אבל עדיין היה נוכח בחיים של כולנו ממקום מושבו ברדיו קול רמת השרון, תומר פישר מוציא את תיבת האוצר שלו, תוצר של סדנאות כתיבה ושיתופי פעולה מחממי לב.



שיר מתוק מתוק עם קליפ כובש שמורכב מקטעי אנימציה אולד סקול. יונתן אבירן מחבר את כל האלמנטים האלה לשלוש וחצי דקות של כיף באוזן ובעין ובלב. כדור פורח.



סינגל שני, יפה יפה יפה של שירה פורת פריינטא ששרה בקולה הכובש את אחת האמיתות הכי אמיתיות - ''אני לא יודעת לבקש סליחה''. יכולת בהחלט מאתגרת שבטח היתה משפרת הרבה חיים.



אחת התחושות שהכי קל להזדהות איתן לאחרונה היא תחושת ה Losing it.... זיו אייזנמן הוציאה סינגל חדש ומוצלח, מקושט בקליפ מוצלח לא פחות שמבטאים יופי את התחושה.



סינגל ראשון מתוך אלבום שני למיכל אורן. פולק רוק באווירה מלנכולית שנותנת מקום למילים החזקות לבלוט ולהוביל את השיר המוצלח הזה. בסוף כל לילה. 



אוקסי מוציאה סינגל שני, דרים-פופ-אלטרנטיבי חצי הומוריסטי ששואל את השאלה הכי לגיטימית שבחורה יכולה לשאול בימינו.... למה לא בדקת אם נפל עליי טיל?



אחרי הרבה זמן של שקט, נעמי ייבין מוציאה שיר חדש, יפהפה, בהפקה מינימלית ועוצמה מקסימלית. קירות



אחרי עוד הרבה יותר זמן של שקט, ניר וינשטיין מוציא את קוקה קולה. טקסט ניאו-מנטרי, סמי קלישאתי, עם נגיעות (מקריות) של פרסית  באדיבות גונדילישס. 



זה אחד השירים ששמעתי הכי הרבה פעמים לאחרונה. שרה לנסקי מהפנטת עם Blue. סינגל ראשון אחרי האלבום. 



 
 
 
  • תמונת הסופר/ת: Ohad Braun
    Ohad Braun
  • 27 במרץ
  • זמן קריאה 1 דקות

זה כנראה אחד האלבומים הכי מעניינים שהגיעו לנו לאוזניים לאחרונה. 

לא יודע אם זה ז'אנר רשמי אבל את מחר נתעורר וכולם ימריאו של דל קרוזר הייתי מגדיר כ Dream Rock - פוסט - דארק - אקספרמנטלי - פרוגרסיבי. משהו כזה.

מעין חלום בלהות מוזיקלי סוריאליסטי - אבל בקטע טוב. לחובבי הז'אנר. קצת כמו אבן בנעל שמצאה את הנקודה המיוחדת הזו שבה היא דווקא עונג ולא מטרד אז אתה דורך עליה דווקא וחזק יותר ואתה מרגיש את זה בשיניים. 





 דל קרוזר הם הרכב חדש המורכב מיובל קראפט, טוקי שטרן, איתי דן כרמלי וגל טמיר, רביעייה כוחנית ומהפנטת ששמה לעצמה למטרה לשמור על בעירת הגחלת של האינדי הישראלי ולאתגר את גבולותיו עם מוזיקה חדשה, שמושפעת משלל מקורות מגוונים. מחר נתעורר וכולם ימריאו הוא אלבום הבכורה שלהם.


הם מספרים: "האלבום הוא אוסף תהיות ומחשבות מנקודת מבטו של אדם צעיר שמתנסה לראשונה במערכות יחסים, שלפעמים גם נידונות לכישלון, והכל על מצע אינדי גיטרות רגיש, גאראז' רוק מחוספס ופרימטיבי וסינתיסייזרים מהעתיד. המוזיקה באלבום נעה בין ז'אנרים מגוונים, מעורבבת ומותכת בין מקורות השפעה שונים בתכלית אחד מהשני. מהפסיכדליה של טיים אימפלה או רוק משולח רסן נוסח טיי סגל וג'יי ריטארד לאלקטרוניקה המופשטת של ביורק וברודקאסט ועד נויז רוק שמהדהד הרכבים ישראלים מחתרתיים כמו סא"ל חרדלי ואד טרנר והדנילוף סנטר. שירים בעלי מבנה לא צפוי לעתים שמדגישים את ההוויה המבלבלת שבלהיות אדם שמתחיל את חייו הבוגרים."


להיות נדוש ולקרוא לזה יצירת מופת? אחרי שהרגשתי את האבן בנעל בשיניים?

משהו אחד בטוח - אני עוד לא סיימתי עם האלבום הזה.



 
 
 

מרלוג, רותם עוגייה וגל חריטן - נוגע בתחתית ונהנה מזה

מאת: נופר נירן




נתחיל בהכרת הנפשות הפועלות כפי שכל אחד מהם מציג את עצמו.


מרלוג

חי איפשהו בין דיסטורשן ואוטוטיון לשירי פולק עם גיטרה לא מכוונת

רותם עוגיה והקוורטאראסטה

הרכב רגאי ביו דינמי 

מוזיקה שבין השמיים לאדמה

מנגנים רגאיי עברי משמח ונעים, מלא באור, שמחה וגרוב של עוגיות

גל חריטן

עושה את הראפ סול העברי

רק ראפר סינגר-סונגרייטר שמנסה להפיץ פה קצת אור


והגענו אל התחתית..."נוגע בתחתית ונהנה מזה" הוא EP שמחבר בין עולמות. היפ-הופ, רגאיי, דיסטורשן ואוטוטיון מתחברים ליצירה משותפת,שלושה שירים שהם חיבור של מרלוג יחד עם גל חריטן ורותם עוגיה, שלושה מוזיקאים מרקעים שונים שנפגשים לחגיגה של גרוב, יצירה וחיבור שבין דיכאון לשמחה.

ובעיניי זה אי.פי שהוא טיפול נפשי בשלושה סשנים.



סשן ראשון- נוגע בתחתית ונהנה מזה, אחלה? - הומור עצמי וחברות

מרלוג, רותם עוגיה וגל חריטן ממציאים מקצב חדש לדיכאון.הם שוחים יחד בעמוקים של הרגש, הופכים את  האבנים בקרקעית ומאירים את החשיכה במעמקים עם הרבה קלילות והומור עצמי."כל מי ששונא אותי מוזמן להלוויה שלי, שלפחות יהיה שמח".עם קצב ששובר את השקט המלנכולי הם שואבים אופטימיות מתחתית הבאר."כשנוגע בתחתית אני זרוע, לא קבורתן לי מים, תן לי קומפוסט ותראה כלום לא גמור"הם נוגעים בתחתית ונהנים מזה לאללה.כי אם כבר לשקוע אז ביחד, בסימביוזה, בתוך קרקע שמופרית בהמון כישרון.עם רצף מילים שנונות במיוחד שמעידות על הרבה ידע ויכולת שימוש בשפה העברית ובשפת הרחוב.


סשן 2 - שבת שלום - כניסה פנימה

עוברים לקבלת שבת. שיר שמכניס לאווירת קדושה ומנוחה. שבטיות וקהילה.עם וייב מדיטטיבי שמכניס הרבה שלווה ונותן יופי של קרקע לקראת הסשן האחרון.יש בו גם קריצה קטנה לשיר של מרלוג "לה לה לה" מאיפי אחר שלו."ביני לאלוהים היו ימים טובים יותרהרבה כבוד לכל מה שסותר".ואני אוהבת שמוזיקאים עושים את הרפרנסים הקטנים האלה לשירים אחרים מהרפטואר שלהם.


סשן 3 - לפעמים צריך לזוז - בגרות והשלמה

"כשאין לאן לפרוק ולרוב גם אין כתף

אם הכל מתפרק רק נשאר לי לחייך"

היא אחת השורות הגאוניות בשיר והיא תפסה אותי כבר בהאזנה הראשונה. 

זה לקחת את המונח "לפרוק כתף" מהעולם הפיזי


ולפרק אותו לשני מונחים מהעולם הרגשי שגם תומכים זה בזה (וגם מדברים על תמיכה).

פירוק מונחים והגדרתם מחדש זה משהו שחוזר לא מעט בשירים של מרלוג ומעיד בעיניי על יכולות ורבליות גבוהות. ואם מדברים על העולם הרגשי - זה שיר שמצליח להזיז משהו בפנים בכל האזנה.


עם המון חמלה, בגרות ויכולת השלמה.


שלושה מוזיקאים שחברו ליצירה אחת כדי להזכיר לנו איך לצלוח את החיים הלא פשוטים שלנו ולצאת מזה בחיים.


אז אם אתם מוכנים לגעת בעומק, בנבכי הנפש, עם הרבה גרוב תצללו לתחתית עם ה ep של מרלוג, רותם וגל.לא תאמינו לאיזה גבהים תגיעו.



 
 
 
side banner2.png
side banner.png
bottom of page