קצת סינגלים מלאחרונה

כל כך הרבה מוזיקה, כל כך קצת זמן.....

בלי מלא מילים, רק שירים שירים שירים!

יאללה

זוכרים שהימים היו פשוטים יותר? שכל מה שדאגנו ממנו היה מגיפה עולמית, סגרים אינסופיים? מכות כלכליות, שוטרים סמויים 101 מטר מהבית? ילדים ובני/בנות זוג בבית כווווווול הזמן? .... אהההה The good ol' days.... מתוך אותם ימים צץ לו שיר מתוק מתוק של הדר שכטר - Chasing the sun. 

רעש טוב מאת מלכת הקרח שנותנת ברוק עם תופים חזקים וגיטרה כועסת כמו שצריך כדי לספר שממש לא בא לה, בין היתר, אבנים בכליות.  לא יודע מה איתכם, אני מזדהה. 

איתמר בק, מכיסאו כראש מחלקת האינדי-בלוז הישראלי משחרר לנו סינגל נוסף, מתוק מתוק, שיר הערכה והוקרה לה. מי היא? ההיא שעוזרת לו ליפול נכון. 

אור בשן מצייר תמונה שחורה. טוב, הוא לא באמת מצייר אותה אבל הוא מצביע על קיומה. לכולנו או רובנו יש את התמונה השחורה שלנו בראש שמפילה אותנו. 

שחר כהן ממשיך לשזור רוק במוזיקה מזרח תיכונית בצורה עדינה הומוגנית בשירו החדש עונות. עונות הוא סינגל מתוך האלבום השלישי של שחר שמיועד לראות אור בקרוב. 

אילת עם י' אחת רוה בשיר מתוק מתוק על מילה חדשה שלמדתי השבוע - סיטיואיישנשיפ..... יפה לאוזן ובהצלחה לכל הנוגעים בדבר. אם אתה אוהב אותי.

תמיד טוב לפתוח את השבוע עם קצת אטמפו. אחלה אינסטרומנטלי והפעם עם קליפ בסגנון של סרט אילם מפעם. זה טוב. A love story in black and white או Guyed Me?

שבוע טוב ומלא מוזיקה מעולה!

גולדי פוירשטיין - היה לי עולם

המלחמה נגמרה (?)

הלחימה נגמרה (?). לעכשיו. אופטימיות זהירה שאני מרשה לעצמי כי אם גולדי פוירשטיין יכולה לחייך, רובינו יכולים לפחות לשקול את זה. בקול שמוהל בתוכו עדינות ועוצמה, ועם הפקה שכמו קולה של גולדי, היא גם מינימליסטית וגם מרטיטה את הבפנוכו, מגישה לנו גולדי שיר פרידה מסוג קצת אחר. פרידה מעולם שלם, העולם שהיה לה עד בוקר ה 7 באוקטובר.

"עד ה-7 באוקטובר, חייתי באושר עם בן זוגי ושלושה ילדים קטנים", מספקת גולדי פוירשטיין, תושבת נירים, רקע ל-היה לי עולם, הסינגל השני שלה. בשבת ההיא, עם מחבלים בסלון, וקרבות בחוץ, היא ואלדד לא הרפו מידית דלת הממ"ד במשך זמן שהרגיש כמו נצח. "רק אחרי שעות של חרדת מוות שתמיד אזכור, חולצנו לתוך בית שבור, רכבים שרופים, ועולם שלא הכרנו". 

היה לי עולם הוא שיר פרידה מעולם קטן בקצה העולם. או כלשונה של גולדי, "שלולית של מחשבות ותמונות שעולות בי כשאני מתגעגעת לתחושה ההיא שכבר לא תחזור. געגוע לחיים פשוטים בחלקת אלוהים קטנה שהשתנתה לתמיד. ניסיתי להחליט עם עצמי אם עדיף לזכור או לשכוח", היא מספרת. "לשכוח כמה תמימים היינו. לשכוח קולות שאף אחד לא צריך לשמוע עם הילדים שלו בשבת בבוקר". 

בדומה למציאות באותו היום, היה לי עולם מתחיל קליל, נעים, ומתפתח לכדי אפוקליפסה אינסטרומנטלית - "ביטוי מוזיקלי לקריסה של הנחות היסוד שלי לגבי העולם כפי שהכרתי אותו עד אז", מסבירה גולדי. השיר הוקלט בשבוע בו חזרה לנירים עם משפחתה לאחר שנתיים בהן חיו כמפונים. "החזרה הביתה, לבית כל כך שונה מזה שעזבנו, רק הנכיחה עבורי עוד יותר את הכאב שבזיכרון ואת הפחד שבשכחה".

צילום: נעמה כספי

מתישהו בתוך הטירוף הזה, הבינה גולדי שלשיר זה הדבר היחיד שנותן לה חמצן. מפיק מקומי שמע אותה במקרה, "ומפה לשם", היא מפתיעה, "יש לי בערך 30 שירים והתחלתי להופיע". המפגש עם הקהל הבהיר כי סיפורה האישי כאמא, כאישה וכישראלית, אינו רק שלה. שיריה של גולדי, ובפרט היה לי עולם, הוא סיפורו של חבל ארץ שלם. למעשה, הוא סיפור ההתגברות וההתבגרות של כולנו מאז עד ה-7 באוקטובר. 

מיקה שדה - גיבור שלי | מתוך אלבום ההנצחה 'הומיה'

כחלק מפרויקט ההנצחה הומיה, נפגשה הזמרת והיוצרת מיקה שדה עם מזי אילון, אלמנתו של טל אילון, אשר נפל בשבת השחורה בעודו מפקד על כיתת הכוננות של קיבוץ כפר עזה. מתוך המפגש המרגש והשיח העמוק ביניהן נולד השיר גיבור שלי.

מיקה שדה מספרת:

 "ביצירה ניסיתי להתחבר אל תהליך של ריפוי ותקווה, שצומח מתוך האובדן הגדול ביותר. היה לי חשוב להנציח גם את החיים היפים והאהבה העמוקה שקדמה לאסון – כפי שנשקפו אליי דרך עיניה של מזי. דרך העבודה על השיר, הזוג ממש נכנס ללבי וליווה אותי במשך זמן רב. זו הייתה חוויה רוחנית עמוקה. אני מקווה שהמוזיקה תוכל לסייע – לכל מאזין באשר הוא – לעבד את החוויה, להתמודד עם הטראומה, ולהקל ולו במעט את תחושת האובדן שמלווה את כולנו."

טל אילון ז"ל | באדיבות המשפחה

הומיה הוא פרויקט מוזיקלי ייחודי, שנולד מתוך חיבור נדיר בין יוצרות ויוצרים לבין נשים שאיבדו את אהבת חייהן. מטרת הפרויקט היא לשמר את זכר הנופלים דרך המוזיקה, האמנות, והלב הפועם של הסיפורים האישיים.

עד ה7- באוקטובר, החיים של נטלי גבע (מוזיקאית ויזמת הפרויקט) ואור שן (מפיקה בפועל) התנהלו במסלול מוכר של משפחה, עבודה ויצירה. אבל מאז אותו יום, כמו אצל רבים אחרים, גם עולמן השתנה לבלי היכר. 

"מצאתי את עצמי מוקפת סיפורים של נשים שנגדעו באחת, ומשפחות שמחפשות מילים ותמונות להיאחז בהן, וביחד עם אור החלטנו לתת את מה שאנחנו יודעות לתת", נטלי מספרת.

מתוך החיפוש הזה נולד הפרויקט הומיה - מיזם הנצחה המעניק שיר לנשים שבן זוגן נרצח ב 7/10

מיקה שדה | צילום: עמית בן נון

הומיה הוא אלבום הנצחה אישי, אינטימי, שנבנה בקשר קרוב עם המשפחה השכולה. 

"אנחנו מבקשים מהנשים שאיבדו את היקר להן מכל לשתף אותנו בפרטים הכי קטנים - תמונות, זיכרונות, תחביבים, מילים שאהבו - כדי שנוכל ליצור עבורן שיר שיהיה לא רק זיכרון אלא גם חיבוק", אומרת גבע. האלבום מורכב משמונה שירים, כל אחד מהם מספר סיפור ייחודי על חיים, חלומות ואהבות שנגדעו.

עבור מלאכת הכתיבה וההפקה פועלת קבוצה גדולה של מתנדבות ומתנדבים - מוזיקאים/יות, כותבים/ות, מעצבים, עורכים, אנשי הפקה וצילום - שמקדישות זמן, לב ומקצועיות וגורמים לפרויקט הזה לקרות.

בקשתן המשותפת של הנשים השכולות שלקחו חלק בפרויקט הינה הנצחה חיה, על חיבור בין זיכרון לבין אמנות וההכרה שכל סיפור הוא עולם שלם.

הומיה הוא קול של נשים, אבל גם של קהילה שמסרבת לשכוח. עבור המשפחות, השירים האלו הם זיכרון נצחי; עבור החברה כולה, הוא תזכורת לצורך לראות את מי שהיו - לא רק את מה שאבד.

כל ההכנסות מהפרויקט מוקדשות להמשך הנצחתם של הנופלים.