- Ohad Braun
- 15 בספט׳ 2025
- זמן קריאה 6 דקות
שני מאיו הוציאה השנה אלבום חדש ומיוחד. היה בו שני של פעם והתערבבה בו שני חדשה. היו בו שירים יפיפיים ומצמררים כמו לב חופשי, שירי חופשה חמודים כמו שמש ומקצבים מזיזי כתפיים כמו בנעצום עיניים. כל זה תוך כדי התקרבות כללית לסגנון הים תיכוני ועם שמירה על שימוש בכלים יוצאי דופן כמו שהתרגלנו ממנה.
לכבוד הופעת ההשקה שמגיעה ממש עוד רגע הזמנו את שני לספר לנו מה שבא לה לספר לנו.
מפה המילים הן של שני.
"היות ולפינה קוראים הבמה שלי וכתבתי אותו לקראת מופע ההשקה חשבתי שיכול להיות נחמד ומעניין לכתוב על כל מיני הופעות בלתי נשכחות שלי שהיו תחנות בדרך ועיצבו אותי מוזיקלית"
התחלתי לקרוא את הספר החדש של חווה אלברשטיין "סמטת כנען" היא מספרת שם על הלחץ שלה לפני ההופעות. הנגנים צוחקים ונהנים והיא יושבת בפרצוף מודאג וחמוץ. היא מספרת שהחלק האהוב עליה הוא הבאלאנס והג'ימג'ום החופשי שקורה, אז היא יודעת ש"התחילה ההופעה".
אני מאוד מזדהה, הלחץ לפני ההופעות הוא משהו שלא הצלחתי לשחרר.
מה גם שהיום להרים מופע כמוזיקאית עצמאית כרוך בניהול והפקת האירוע, בוקינג, שיווק, קידום דיגיטלי, יצירת תוכן לרשתות, עריכה, עיצוב, מרצ'נדייז, ניהול תקציב, ניהול שנתי, משימות, לו"ז וההחלטה איפה אפשר להאציל סמכויות ועוד ועוד
הזמן שבו הלחץ נבנה הוא הזמן שבין הבאלאנס לבין העליה לבמה, בד"כ בין שעה וחצי לשעתיים מתוחות מאוד שהייתי ממש שמחה לדלג עליהן.
תמיד רציתי להיות יותר קולית ונון-שלנטית כמו חבריי לניגון אבל הפער בין הכיף שלי על הבמה בזמן ההופעה ללחץ שלפני הוא בערך באותה רמה, ואני ממש נהנית על הבמה :)
משהו בהמתנה ביום של הופעה והזמן שנמתח לו עד ההופעה בלתי נסבל, דבר נפלא שגיליתי הוא הופעות צהריים! מתעוררת בבוקר והולכת ישר להופעה בלי להמתין ובלי זמן שנמתח
מדלגת ישר לכיף!
שמש:
*
בתור ילדה היה לי קול בוגר לגילי ומפותח
כשהייתי בכיתה ג' קיבלתי סולו באחד מטקסי בית הספר
כולם השתגעו, חייכתי בנימוס אבל כל מה שרציתי זה להגיע הבייתה
כשאמא ואני הגענו לרכב פרצתי בבכי כי זייפתי בצליל אחד
היום הביקורת העצמית היא משהו שלמדתי (ועדיין לומדת) לשחרר
מזכירה לעצמי בנקודות לאורך החיים ש "הדברים פשוטים - די לסבך את החיים"
הפוך לייב סשן:
*
בערך בכיתה א' התחלתי ללמוד פסנתר אצל מורה קשוחה מאוד ועזבתי אחרי שנה שנתיים
חזרתי אליו בגיל מאוחר יחסית – אמצע שנות העשרים שלי
בתקופה שהייתה מטלטלת ולא יציבה רגשית הפסנתר היה לי עוגן
הרגשתי שאני יכולה להישען עליו להניח עליו את כל כובד משקל הנפש והוא סיפק לי את היציבות שהייתי זקוקה לה
ואז הגיעו גם השירים
תמיד הייתי מלווה בנגנים על הבמה
באחד מימי ההולדת שלי הענקתי לעצמי מתנה: מופע סולו!
קיימתי את המופע ל 20 אנשים בקהל בחצר הבית של נדב בלומר המפיק והשותף המוזיקלי שלי (שהפיק את שלושת אלבומיי האחרונים – זמן להתעורר, זכוכית ומשהו חייב להשתנות)
ההופעה הייתה אחד הרגעים המתוקים ביותר שהיו לי, הייתה הופעה אינטימית מחבקת וקסומה שנתנה לי ביטחון בעצמי, יחד או לבד המוזיקה זורמת בי ואני יכולה לסמוך עליה, עלי ולהתמסר
סחרחורת לייב באולפן הקלאסי:
ההופעה הזו היא אחד הרגעים הזכורים והמרגשים שחוויתי, כמה יופי וכוח יש במוזיקה לחבר בין אנשים
משהו גולמי טהור ושורשי נטול אמצעים
כל בלון לייב סשן:
*
כל אמן מופיע מכיר את הסיטואציה, לפעמים מופיעים למעט אנשים לפעמים להרבה, לפעמים קהל קשוב ולפעמים נופלים על איזו הופעת בר של קהל שלא מעניין אותו לראות הופעה ומתעלם ממך
סיטואציה קשה ומאתגרת
עם השנים וההופעות כבר לומדים להריח מראש אילו הופעות הולכות להיות כאלה ומראש לא סוגרים אותן ולפעמים... נקלעים לסיטואציה, ולרוב אלו הופעות סולו או דואו אקוסטיות
שמתי לב שבכל פעם שקרה משהו דרמטי מאוד בעיבוד המוזיקלי, הקשב של הקהל נאסף:
שירה באקפלה ללא ליווי, כלי נגינה מיוחד כמו הקלימבה או תיפוף ושירה ללא הרמוניה
עם הזמן הגיעו אלי כלי הנגינה המיוחדים, כל אחד התגלגל אלי בדרך אקראית ומסתורית, פריים דראם ותוף ים שמצאתי בחנות בואדי ניסנס, קלימבה מיניאטורית שמצאתי והחרמתי לנדב המפיק המוזיקלי, תוף שאספתי במצריים, תוף לשונות שמצאתי במכירה ביתית בהליכה בדרך לאולפן או כוס יין שברגע של שיכרות הנחתי עליה אצבע והיא שרה אלי בחזרה.
הכלים הפכו חלק בלתי נפרד מהמופע ומהמוזיקה שלי ומעוררים סקרנות בכל מופע וחיבור מיידי עם אנשים, גם בשיעורי הקול והאלתור הווקאלי שאני מלמדת שמתי לב שהם ערוץ פתוח ליצירה חופשית ומשוחררת
חיבור אמן לכלי הוא דבר מופלא ומלא רבדים
ואחרי הופעות כאלו התאהבתי בהם אפילו יותר, שעוררו סקרנות ושמרו עלי בסיטואציות מאתגרות
לב חופשי לייב ביער:
(הודעת מערכת - את השיר לב חופשי אני בוחר את הקליפ. בלוג שלי אני מחליט)
*
אחת ההופעות הקשות ביותר שהיו לי הייתה בחצר קסומה בזיכרון יעקב תחת עצי הזית
אני אלרגית לעצי זית
ההופעה מתקדמת ואני מרגישה גירוי וגירוד בגרון, אבל ההופעה חייבת להימשך, עד היום לא ברור לי איך הצלחתי לסיים את אותה הופעה ואפילו בהצלחה.
עבר יותר מדי זמן לייב סשן:
*
בפעם הראשונה במצפה רמון במשכנו הישן של מועדון הג'אז, ערב יפהפה של מטר מטאורים הייתי כל כך מהופנטת ששכחתי לבקש משאלה.
בפעם השניה במשכנו החדש, הופעתי מול חמישה אנשים, ההורים שלי המתוקים שלא מפספסים אף הופעה, הסאונדוומנית שהייתה תלמידה שלי לפיתוח קול, ושלושה אנשים שהגיעו לחגוג יומולדת בהופעה. שלושה אנשים קשובים ומהופנטים מהצלילים ואני מאחלת לי תמיד קהל קשוב מרותק מגיב וקומוניקטיבי כמותם. בסוף ההופעה קיבלתי מתנה ספר שירה בהקדשה אישית שכתבה האישה המוכשרת שישבה בקהל וחגגה יום הולדת.
ההופעה הזאת צרובה לי בזיכרון. אנשים מתוקים בקהל, מופע דואו כשנדב על הפסנתר, עם שירים חדשים וכל כלי הנגינה שהתגלגלו אלי, המוזיקה זורמת בי וממני. בהופעה הזו נולד אצלי ויז'ן סאונד ברור לאלבום החדש "משהו חייב להשתנות", עד השעות הקטנות של הלילה דיברנו, חלמנו והגינו את הסאונד של האלבום.
אחת ההופעות הכי מוצלחות מוזיקלית שהיו לי הייתה הופעה בלבונטין 7 בערב שהוכרז בחדשות כיום הכי קר בשלוש השנים שקדמו לו. ביצעתי עם הלהקה את האלבום "זמן להתעורר" שהוא אלבום להאזנה רציפה, ברצף עם כל קטעי המעבר ושירים מאלבומים קודמים.
את "זמן להתעורר" נדב ואני הקלטנו בתקופת הקורונה ויצרנו ביטים מהבית, ליטרלי, תופפנו על ארונות, הקלטנו כלי מטבח, מים זורמים ואת פעימות הלב שלי שהפכו לביטים שיצרו את הקצב והבסיס לשירים.
מאז השימוש בסאונדים לא שגרתיים הפך להיות מעין חתימת הסאונד באלבומים שלי בצורה מאוד לא מחושבת ומתוכננת אלא מתוך סקרנות טבעית ושובבות משחקית עם סאונדים וצלילים.
המפגש הזה שינה אצלי משהו בתפיסת הסאונד ובאופן שבו אני מתייחסת למוזיקה.
לאותה הופעה מטורללת בלבונטין הבאנו לבמה כלי מטבח, טוסטר ומיקרוגל שהפכו גם הם לכלי נגינה.
היו בקהל 13 איש וקומץ המתוקים שיצאו מהבית בערב הקריר ההוא, זכו לקבל את אחת ההופעות הכי טובות מוזיקלית שהיו לי. צלם הסטילס שצילם את הערב הגניב בספונטניות כמה קטעי וידאו שהצליח לצלם, הלבונטין הקליטו לפט רייט מהקונסולה וכך יצא שיש לי תיעוד חמוד ומחתרתי מהערב הזה.
בהופעה הזו שרתי לראשונה את שמש ומשהו חייב להשתנות שאפשר לשמוע בסוף הוידאו, כשחזרתי אליו עכשיו הופתעתי לגלות שהוא לא השתנה הרבה מאיך שנכתב לאיך שהוקלט והגיע להקלטה מאוד ברור ומגובש.
לקט לייב מההופעה בלבונטין:
*
במשך שנים הביקורת העצמית שלי מנעה ממני לאלתר ובטח לא מול אנשים
עם השנים משהו השתחרר
למדתי לקבל את עצמי, להעז להתנסות, לשחק ולהתמסר לצלילים שמגיעים בלי שיפוטיות אלא בהקשבה והנאה מתמסרת לכל גילוי מוזיקלי שמגיע וסאונדים חדשים שאני יכולה להפיק מכלי נגינה, מהסביבה שלי ומהקול שלי.
תהליך שהחל בשתי נקודות ציון מוזיקליות שהשפיעו עלי רבות: בעבודה שלי על האלבום זמן להתעורר וגם במפגש שלי עם נדב בלומר וגיא סטריער שיחד הפכנו להרכב MESHULASH אנחנו יוצרים מוזיקה מאולתרת ללא מילים המושפעת מהמקום והסביבה שבה אנחנו נמצאים, האלבום הראשון שלנו נקרא ARAD והקלטנו אותו בבית משפחת סטריער בערד. את האלבום השני שלנו MEGIDO הקלטנו ברזידנסי של שבוע שבסופו הופענו בפסטיבל מגדה יערות מנשה, שבוע של שהייה ויצירה משותפת אפשרו לנו ליצור חיבור אנושי ומוזיקלי שכמו המוזיקה שלנו קשה להסביר במילים ומרגש, מצחיק ומסעיר אותי עד עמקי נשמתי.
מבחינתי ההופעה הזו בפסטיבל הייתה רגע משמעותי, מילדה שפחדה לאלתר לזמרת שעולה על הבמה במופע מאולתר פרט להדים (הנושאים של הקטע אליהם חוזרים), באותה ההופעה הרגשתי את הדרך שעברתי, מוזיקלית ואנושית.
יש שני אלבומים של משולש על האש שצפויים לצאת בקרוב (ואלבום לייב)
במופע ההשקה לאלבום החדש "משהו חייב להשתנות" 19.9 שישי צהריים בגריי תל אביב ננגן גם קטע של משולש בשם שרב!
שרב:
*
ההופעה המרגשת ביותר שלי הייתה בכלל לפני שבוע
אחיין שלי הפעוט טומי צוחק ומצביע עלי בעיניים נוצצות כשאני שרה
כאילו עשיתי קסם
ואולי זה בדיוק הכוח של מוזיקה ושל הופעות
לפזר קצת קסם במציאות המורכבת שאנחנו חיים בה.
מופע ההשקה לאלבום של שני מאיו "משהו חייב להשתנות" יתקיים ב 19.9 שישי צהריים בגריי תל אביב (אבן גבירול 30 בקומה מינוס 1)
מלווה בלהקה חלומית, כלי נגינה מיוחדים, רקדנית בטן, אנרגיה ואווירה של חגיגה, כרטיסים כאן: https://grayclub.co.il/event/581/15900/
