שי פיטובסקי - לתמיד

"אמא אין לה גבול, היא כמו זמן ללא שעה, אור שלא דוהה, כשהרוח מייללת וגשם מכה"

השיר לתמיד מבטא באופן מושלם עמוק וכואב את הקשר הנצחי בן אם לבנה, קשר שלרובינו מאוד קל להזדהות איתו.

אין יום שבו שיר על אמא הוא לא רלוונטי, בימים אלה במיוחד אנחנו מגלים שוב ושוב את כוחן המופלא של אמהות שמובילות, מניעות, נלחמות ובעיקר עוטפות ופורשות את כנפיהן הנצחיות על ילדיהן.

כששי פיטובסקי קרא את מילות השיר של המשורר הברזילאי האגדי קרלוס דרומונד דה אנדרדה, ידע מייד שהוא חייב לתרגם ולהלחין אותו וכך עשה. שי מספר: "בכל הופעה כשאני שר את השיר הזה הקהל בוכה, כל מילה מהדהדת אמת, המשורר מזכיר לכולנו את מה שאנחנו יודעים עמוק בפנים, אמא היא נצחית ולכן אמא לעולם לא תמות..."

צילום: רוסלו שמריה

שי פיטובסקי הוא יוצר תיאטרון ומוסיקאי מוערך, בעל שפה אומנותית ייחודית, הן בתחום הבמה והן בתחום המוסיקה. לפני 9 שנים עזב את המרכז על מנת להקים קהילת אומנים בערבה ובאילת וכיום הוא מנהל אמנותי של אחד התיאטרונים פורצי הדרך בארץ – תיאטרון אלעד. לפני שנתיים הוציא אלבום בכורה בשם "עכשיו אני כאן" אלבום אישי וחשוף שהופק ע"י גיל סמטנה. מאז הוא מופיע עם שירי האלבום ברחבי הארץ בהצלחה מרובה.

רועי ברדה - תענה לי

סינגל הבכורה של רועי ברדה, תענה לי, הוא דיאלוג קצר אבל לא פשוט בין אדם לבין האל. דיאלוג שמרגיש כל כך מוכר ושל כולם איכשהו. כל אחד וסרטיו, כל אחד ומול מי שאיתו הוא מנהל דיאלוגים מסוג זה.

שיר עוצמתי ונוגע ללב שעוסק בפחדים, בחיפוש אחר משמעות ובמסע לגאולה אישית. הסינגל הוא הראשון מתוך האלבום מנשימה לנשמה, שצפוי לצאת בהמשך השנה.

השיר נכתב והולחן מתוך מסע אישי עמוק של רועי, והפך ליצירה מלאת משמעות ואמירה. תהליך העבודה

עליו קיבל תפנית מרגשת וכואבת עם פטירתו הטרגית של מפיק השיר, גלעד ויטל ז”ל, שנהרג בתאונת דרכים זמן קצר לאחר השלמת ההפקה.

תענה לי משלב מילים אישיות וכנות, לחן מרגש והפקה מוקפדת שנעשו מתוך חיבור עמוק בין רועי וגלעד – שניהם מתמודדים עם פוסט-טראומה. עבורם, המוזיקה לא הייתה רק אמצעי ביטוי, אלא גם מקום מפלט וריפוי.

רועי ברדה משתף: "המוזיקה הזו היא הקרש הצלה שלי – המקום בו אני מספר את הסיפור שלי ומוצא

נחמה. אני מקדיש את השיר הזה לגלעד ויטל, אחי היקר, שהיה שותף לדרך וללב הפרויקט, בין נשימה לנשמה".

השיר, המהווה זיכרון חי ומרגש לגלעד ויטל ז"ל, מגלם בתוכו את כאבם, תקוותם ואמונתם של שני האמנים בכוח המרפא של המוזיקה.

יקיר הלל - אלבום

אין ספק שהאלבום החדש של יקיר הלל, חמישי במספר שנושא את שמו של המוזיקאי, יהדהד עוד תקופה לא קצרה.

זה אלבום שלא מספיקה לו האזנה אחת ולא שתיים וטוב שכך כי כל האזנה נוספת - הרי זה משובח. כמו בקבוק משקה משובח, אתה רוצה להתעמק, אתה רוצה ללגום לאט, לגלגל בפה ולעטות מבט מלא חשיבות כשאתה בולע וחושב לעצמך איך לבטא את התחושות שהוא גורם לך לחוש.

אני משוכנע שכמוני יש עוד כמה וכמה Music Heads שחושבים את אותו הדבר וינתחו את האלבום הזה על מרכיביו בצורה שתוציא ממנו חלק מהכיף...

צילום עטיפה: תום בזרוקוב עיצוב עטיפה: שי צפוני

המוזיקה באלבום נעה בין פולק לבלוז, בין מוזיקת עולם לרוק. בשירים שלו אפשר לחוש בכנות, בחום האבהי והחיבור הריגשי בינו לבין עולם המיסטיקה. הלל הוא נווד שמחליף מקומות מגורים עם נטייה לקיצוניות, דבר שכותב השורות האלה מתחבר אליו, הוא עבר מהשרון להודו, למצפה רמון וכיום בפרדס חנה. נראה כאילו כל המקומות האלה תרמו חלק להוויה של יקיר שתורגמה לאלבום המיוחד הזה.

אולי חוץ מפרדס חנה.....

קשה להצביע על שיר אחד שבולט יותר מהאחרים. כל אחד ואחד בלט, בדרכו שלו.

אבל למי שמתקשה "להתחייב" להאזנה של 37 דקות לאותו המוזיקאי, תאזינו לסיזיפוס, אש ועל האבן שסותמת ת'באר. ואז כבר תתחייבו ל 37 הדקות.