top of page
InD logo.png

לולה קידר ואוהד בראון חושפים כל מה שחדש וטוב בסצנת האינדי המקומית

חיפוש

נעם ניישול משמח לנו את הפיד במילים מפרגנות למוזיקאיות ומוזיקאים מסצנת האינדי המקומית.

טעם שלו רחב ומגוון והוא חשף את כותב שורות אלה לכמה אלבומים מדהימים לאורך השנים. חוץ מהבלוג שלו, בנועם - בלוג מוסיקה ששורטת, נעם גם מארח בביתו שלל אמנים לטובת הפודקאסט - און דה רקורד.




נעם אף פעם לא היה בקטע של סיכומים אבל התעקשתי אז הנה לנו.

אי אפשר שלא להזדהות עם הקושי לסכם שנה כזו מפאת הכמות והאיכות של כל כך הרבה דברים שיצאו השנה אבל סמכו על נעם והלב הגדול הגדול שלו שיפרוס לנו פה כמה בחירות שיהיה קשה להתווכח עם מקומן בתוך כל הטוב הזה.


מתחילים




אם אתם רוצים את האפוקליפסה שלכם מלאה בגיטרות ופדים אווריריים, זה האלבום בשבילכם.




אלבום שנכנס לי עמוק ללב, השפיע עליי בכל תחום בחיים והפך לחבר הכי טוב שלי בשנה האחרונה, מינימליסטי ומרהיב, כואב ואוהב מחפש ומסתקרן, אלבום שנוצר מן הלב ומכוון אליו. אל הלב שלי הוא נכנס מהרגע הראשון.




אלבום מרסק שמאוד קשה לי להקשיב לו, אבל בדיוק בגלל זה אני קשור אליו כל כך.




התחברתי אל פיסת היופי מהמקום הקשה שהיא מביאה, כל שיר פה נחצב בסלע ונשטף בנהר של החיים. וכמה אבק שלא נשפך, הוא תמיד יבריק מיופי.




זה לא אלבום לשמיעה אגבית, זו סכין שמפלחת את הלב




אלבום שיכניס אתכם לעולם, הכי רחוק מהמציאות הכאוטית שלנו. מרחב נפלא שמאפשר געגוע.




נורית שרה נחמה, ישר ללב, אפשר לומר ולהתפלסף. אני מעדיף לשים בריפיט.




שמעו, זה לא סיכון גדול לפתוח קצת דיסטורשן לאוזן שהתרגלה לנקי. אלבום להשראה.



 

 
 
 
  • תמונת הסופר/ת: Ohad Braun
    Ohad Braun
  • 1 בינו׳ 2025
  • זמן קריאה 3 דקות

כמות המוזיקה המעולה שיצאה השנה היא לא פחות ממטורפת. אין צורה סבירה והוגנת שתכלול את כל המוזיקה הראויה בסיכום אחד ולא בשניים. ועדיין, אנחנו מדינה שמציינת שנה חדשה פעמיים בשנה אז מסכמים פעמיים ועדיין משאירים מלא בחוץ כי וואלה.

בסיכום השנה העברית ציינתי שמונה סינגלים שיצאו ב 5784, שלא כחלק מאלבום, והקשבתי להם יותר מאחרים. בסיכום 2024 אדבר בקצת מאוד מילים על שמונת האלבומים שהושמעו אצלי הכי הרבה בבית השנה. כמובן מתוך האלבומים שיצאו במהלך השנה וכמובן שאינדי ישראלי כי שם הכי טוב ונעים לאוזן שיש וכמובן שמהממות כי מהממות. 


ישנו אלבום אחד שהתעלה אצלי מעל כולם. 

מאז שיצא בפברואר הוא מיקם את עצמו בראש מצעד ההשמעות הפרטי שלי והפך במהלך השנה לאלבום שהקשבתי לו כנראה הכי הרבה פעמים אי פעם. בספוטיפיי בלבד, המוזיקאית הזו תפסה כשליש מזמן ההאזנה שלי, בדגש על האלבום הזה שארבעה מתוך ששת השירים שבו היו בחמשת השירים המושמעים אצלי. 

האלבום המדובר הוא side:w של המוזיקאית סיון לוי


אלבום השנה שלי

סיון לוי | side:w



לצלול לתוך האלבום הזה זה כמו להתעטף בענן חמים ונעים ומלטף ומענג ששוקל טון ועוד טון ועוד טון. שכבות על גבי שכבות של מילים וצלילים שכאילו ובאו לבדוק את הגבולות של עד כמה רגש מוזיקה יכולה להוציא מהבן אדם.  כמו ידיים עדינות שבמסירות קושרות קשר ועוד קשר בבטן ומושכות, כל פעם קצת. שיכאב, אבל לא מידי. כמו נגיעות קטנות של אצבעות רכות שפורטות במיומנות על הבלוטות האחראיות על המים המלוחים שבוקעים מהמקום שממנו רואים. 

שירת סירנה מהפנטת, הפקה מדויקת שיודעת שלא צריך להעמיס כדי להיות משובחת ונוגעת ונכונה. 

הרבה מילים כתבתי לאורך שחרור הסינגלים והאלבום הזה....

מספיק מילים. גשו להאזין.




לירון מנטון - קצוות



אמנם האלבום נפתח ונסגר בקטעים באנגלית אבל זה רק רמז להמשך. אני מקטלג את האלבום כאלבום בעברית ושכזה, זה האלבום בעברית שהאזנתי לו הכי הרבה השנה ואחד החביבים עלי בכלל.


לירון מצליחה לחדור פנימה ולהרעיד כמו שמעט מאוד מצליחות.

שיר אחרי שיר חושף רגישות עמוקה ועוצמה ווקאלית מיוחדת במינה.

ללא ספק אלבום שימשיך ללוות לי את ההאזנה הקבועה לעוד הרבה הרבה זמן.

אלבום של פעם ב... 

ליחצו על הפליי ותבינו




Find My Way - אודלי



 יחסית חדש אבל מיד היכה גלים אצלי והושמע שוב ושוב.

יש לי חולשה לשירים בצרפתית ולפופ נשי משובח.

אודלי היא שניהם.

תגבירו את הווליום ותתכוננו לעוף על זה. גם אם אתן לא מבינות אף מילה......




Ocean-Sofa World - ספיר רוזנבלט



אי-פי מחשמל ומלא בקסם מיוחד שחורק בנקודות מסוימות ומוודא שכל תשומת הלב של המאזין נתונה למה שקורה לו באוזן באותו רגע.

התמה המרכזית באלבום היא חיי היום יום לצד פוסט טראומה, כתוצאה מפיגוע טרור בעיר ניס שבצרפת שספיר ניצלה ממנו לפני מספר שנים.

אם ככה נשמעת פוסט טראומה - אני צופה עוד המון מוזיקה מצויינת בשנים הקרובות.....

מהממת מאוד ספיר.



ORIE - The Relational Love of Marigold



המוזיקה של אורי שמר רבת השפעות. מהבלוז והג׳אז של שנות ה-30 דרך הפופ של אנגליה בשנות ה-60 ועד הסול של שנות ה-2000

אורי חיברה את הסגנונות האלה והתקופות האלה לכדי אלבום אחד מיוחד ומהמם שבילה לא מעט זמן עם האוזניים שלי וידו עוד נטויה.




The Observer - מאיה שיפרוט



מאיה כותבת שירים פשוטים ואינטואיטיביים על פחדים אינטימיים שכולנו מכירים. משהו בסאונד השונה שלה, במילים שהיא כותבת, השירה הגולמית והחשופה.

כל שיר מונפש דרך צלילים, אמביינט, מרקם, גוון וקצב. אטמוספירה שלמה שדרכה צועדים ביחד איתה מסע שלם.

ללא ספק אחד המיוחדים שיצאו פה השנה.




פלורה - הרגעים הקטנים האלה




כשמדובר על פלורה באמת אין צורך להגיד מלא מילים

מוזיקלית, אין עוררין על העובדה שפלורה היא מהמוכשרות

האלבום הזה ספציפית כולו מלא רגש ומשפחתיות בצורה שממש ממש התאימה לי השנה וצרכתי אותו שוב ושוב.



MayZe - In The MayZe



אי.פי. הבכורה של מייז הוא סוג של קרקס גדול מלא מילים וצלילים. 7 רצועות צבעוניות של פופ תיאטרלי מז'אנרים שונים שנכרכות סביבך ומושכות לכיוונים שונים.

יש קצת קומדיה ויש קצת טרגדיה ויש מלא כיף לאוזן.




שתהיה לנו שנה אזרחית טובה.



 
 
 
  • תמונת הסופר/ת: Ohad Braun
    Ohad Braun
  • 31 בדצמ׳ 2024
  • זמן קריאה 2 דקות

כשרועי ויינברג לא כותב על כדורסל הוא כותב על מוזיקה.

רועי הוא אחד מהכותבים החביבים עלי במגזין קולומבוס המעולה גם בגלל הכתיבה וגם בגלל הבחירות על מה לכתוב. רועי כתב יפה מאוד על חלק מהמוזיקה שאני הכי אוהב וגיליתי עוד כמה וכמה דברים בעקבות דברים שהוא כתב.

אז לא היה מנוס מלהזמין אותו לכתוב לנו כמה מילים על 2024 המוזיקלית שלו.



סיכום השנה של רועי ויינברג


"אני חושב ש-2024 הייתה השנה שבה שמעתי הכי מעט מוזיקה. השנה הראשונה אחרי טבח שמחת תורה הייתה גם שנה שבה מספר הדקות שהופיע בסיכום הספוטיפיי שלי היה בירידה, וגם השירים עצמם היו של האמנים שמככבים בטופ חמש שלי בשנה שעברה.


המגמה הזאת לא הייתה קיימת רק אצלי. מוזיקה ישראלית טובה יצאה ויוצאת כל הזמן, אבל בתקופות משבר אנשים נאחזים במוזיקה של פעם. בשירים שהם שמעו בתור ילדים או בתקופות מוצלחות יותר, שירים שקשורים במין חבל בלתי נראה לשמחה של ה"אז" ורחוקים מהאפרפריות של ה"עכשיו". הרגשתי את זה גם על עצמי, גם על האנשים מסביבי וגם ברמה מסוימת בסיקור השוטף בקולומבוס.


אלפיים עשרים וארבע עשויה להיזכר בקטע הזה כמעין שנת מעבר. היו הרבה אמנים ישראלים טובים שהוציאו מוזיקה השנה, כמו אבנר טואג, עלמה גוב ועירית רוז שרון, תגלית השנה בעיניי בתוך האינדי הישראלי.





כל אמן הגיב בדרך שונה למצב, ואני לא חושב שראינו שירים שמתייחסים באופן ישיר למלחמה עצמה ברוב המקרים אלא יותר מסביב, כפי שהורגש למשל ב"אה וואו" של ג'ימבו ג'יי או ב"למה לא עכשיו" של עוזי נבון.

המדינה הייתה ועודנה בטראומה. יש נכון לכתיבת שורות אלה מאה חטופים בשבי העזתי, וזה השפיע גם על האינדי הישראלי. היו אנשים שידעו לעסוק בדיאלוג הפנימי שנוצר בין החושך לאור בצורה טובה, כמו גון בן ארי ("ויהי אור"), החצר האחורית ("זן נכחד" והקאבר ל"האם נדע להיוולד שוב מחדש") ואפילו הצמרת של ההיפ הופ, מי שקפצו מהאינדי למיינסטרים.




תהליך העומק המעניין שקרה כאן היה לקראת סוף השנה. אמנים ותיקים כמו אהוד בנאי ("מתחיל להתעורר") ורמי פורטיס ("הגרסה החדשה"), אנשים שהתחילו בתור גנן ותאורן והפכו ללב הקונצנזוס הישראלי, הצליחו להתחבר למקום הבסיסי ביותר שהוליד את היצירה שלהם בשיריהם הטובים מזה שנים. לאט לאט התחלנו להרגיש גם את החזרה לכיוון המוזיקה המרימה יותר, מ"פסטיבל מסמפלי סמפולים" של עידו מימון ועד "מיץ למקס" המצוין של ג'יגה ג'וס, חגיגות ביטים ומוזיקה שמנסה להיות כמעט אסקפיסטית.






אין תשובה אחת לשאלה "מהי מוזיקה". אולי כי מוזיקה היא בעצם החיים עצמם, וכי המשמעות היא מה שאתם מעניקים לה. זה אולי היה הסיפור של האינדי והמוזיקה הישראלית ב-2024, שנה שהייתה התחלה של תהליך שעוד יתפוצץ ב-2025. השנה הבאה היא מהמבטיחות שמחכות למוזיקה הישראלית."


 
 
 
side banner2.png
side banner.png
bottom of page