הילה כפיר וייס - לו יכולתי

סינגל ראשון להילה כפיר-וייס - לו יכולתי.

כמה כובש הוא אותו שיר האהבה שבין אמא לבת. השיר נותן הצצה לקשר העמוק המתקיים ביניהן. קשר שאני, אישית, זכיתי לצפות בו מקרוב במהלך חיי. אם בין בנותיי לאימן או אחיותיי לאימותיהן. את השיר כתבה המשוררת שלומית נעים-נאור.

"זה שיר שנמצא על סף הבכי, אך הוא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם" מספרת הילה.

המוזיקה של הילה נוגעת בפולק עם נגיעות של אקוסטי ואלקטרוני. היא משלבת בין צלילי המיתר המסורתיים לבין סינטיסייזרים מודרניים, וטאץ׳ נקי ובוהק שהוא עבודה מרשימה ובוגרת בשביל סינגל ראשון. לו יכולתי הוא הראשון מתוך מיני-אלבום שצפוי לצאת בקרוב,וכולל אוסף שירי משוררים בלחניה של כפיר-וייס ובהפקה של עמרי אמדו. 

אני אישית, כבר מצפה לשאר.

באלדי אולייר - Geamparale

הראשון בצדבמר הוא יום חג רומני שמציין את האיחוד של רומניה עם טרנסילבניה ואיזורים נוספים בראשית המאה ה-20. לכבוד הארוע, באלדי אולייר, רומני במוצאו, הוציא לייב סשן מקפיץ ויפה וכיפי, עיבוד חדש לאחד מסוגי המוזיקה מהפולקלור הרומני - Geamparale.

כשבאלדי אולייר היה נער צעיר, הוא לימד את עצמו לנגן בגיטרה לאחר שמורה פרטית סירבה להמשיך ללמד אותו בטענה שאין לו חוש מוזיקלי בכלל...

אותו ילד גדל להיות מוזיקאי מוערך בעל קריירה ענפה. באלדי הוא גיטריסט, מלחין ומעבד מוזיקלי שמשלב פלמנקו ומוזיקה צוענית עם מוטיבים ים-תיכוניים. הוא יצר הרכבים מוזיקליים שונים, המבוססים על יצירותיו המקוריות והקליט 16 אלבומים. באלדי התפרסם בעיקר בזכות נגינתו הווירטואוזית בגיטרה קלאסית, ועיסוקו במוזיקת פלמנקו. בעקבות בעיה אורטופדית בידו, באלדי הניח את הגיטרה והחל לנגן בסקסופון.

באלדי אולייר הוא גם שדרן רדיו ברדיו קסם שאוהב לתת במה למוזיקאים עצמאיים מסגנונות שונים. הוא לא יודע את זה עדיין אבל הוא יחזור לפה לפינתנו, כמה מילים עם, שמחליפה כמה מילים עם שדרנים ועורכים שמעניינים אותנו.

בקרו בדף הבית של באלדי אולייר.

אייל רון - תפילה | מאת ליאור אטרי סהר

בשמיעה ראשונית קול השופר עצר אותי, דרך אותי.

בטח בתקופה כזו שכל צליל מזכיר אזעקה ותופס אותי חצי קפואה חצי מניעה לפעולה. ואז קולו של אייל רון מצטרף, חצי מנחם, חצי מסביר בשקט פנימי עצוב את התפילה הכי בסיסת שיש לכל אדם – לא להיות לבד, שיראו אותו, שלא יתנו לו לשקוע.

המלודיה והאווירה הכללית מדגישות את הסערה הפנימית, האישית הכמעט רוחנית, מעין מדיטציה פולחנית לעצב, שברגע הראשוני קשה להבין שהצליחה לסחוף אותך, אבל זה קורה לאט לאט, בדיוק כמו הקול אייל בשקט בשקט, בלי דרמות, מכניס אותך לדיאלוג הפנימי שנוצר בין המילים לבין הפסנתר.

אייל רוקם לאורך השיר תפילה יהודית חדשה שמבקשת מקום אישי, אבל גם מקום של יחד, בין קולות השופר והמצילות העדינות צללתי למים העמוקים ולאוויר הקר שהוא מתאר בכאב שקט וחודר.

דבר אחד נשאר לי לא פתור, הסוף, המשפט המוזיקלי והטקסטואלי "זעקה מפלחת את האוויר הקר" לא עובר איזשהו שינוי, חוזר על עצמו שוב ושוב בצורה מדיטטיבית, אבל גם בסוף מדיטציה יש את הקול שקורא לי לחזור, לשחרר ולצאת נקייה יותר, אייל בחר להשאיר אותי רחוקה מהטוניקה, רחוקה מלחזור למציאות, תלויה באוויר, מתוחה, הייתי חיה בשלום יותר אם הוא היה מסיים בזעקה מפלחת את האוויר ומחזיר אותי בביטחה הבייתה.

ב3.12.24, יום שלישי בשעה 20:30, אייל יגיע לפסטיבל ביאליק החוגג 90 שנה, עם 'תפילה' ועוד שירים נוגעים ומרגשים שנכנסו לי ללב, מזמינה אתכם לבוא לחוות את המדיטציה על הבמה, להתרגש ולפרגן ליוצר המיוחד הזה.